בש"א 5948/18 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

בפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, להעברת הדיון בת"א 26718-06-18 מבית משפט השלום תל אביב-יפו לבית משפט השלום טבריה, צפת או עכו. מדובר בתביעה שהגישו המשיבים 1-3 נגד המבקשות והמשיבות 4-8 בגין נזקי גוף שלטענתם נגרמו למשיבה 1 כאשר אחת מאצבעות ידה נמחצה בין חלקי מתכת אשר הרכיבו את שלד מושבה בהיכל התרבות של העיר כרמיאל (להלן: התובענה ). לפי האמור בכתב התביעה, תאונה זו (להלן: התאונה ) אירעה "בתאריך 14.5.15 ו/או בסמוך למועד הנ"ל". המשיבה 1 היא קטינה, ילידת 2008, שבזמן התאונה היתה תלמידת בית הספר היסודי של היישוב גילון, והמשיבים 2 ו-3 הם הוריה. המבקשות והמשיבים 4-8 הם גופים ממלכתיים ומבטחיהם, שלטענת המשיבים 1-3 נושאים באחריות בגין נזקי הגוף של המשיבה 1, כשאחריות זו היא אחריותו של מעוול מכוח דיני נזיקין ושל מבטח מכוח דיני ביטוח – לפי העניין.

2.

לטענת המבקשות, מקום התאונה (כרמיאל), מקום מגוריהם של המשיבים 1-3 ושל עדי הגנה פוטנציאליים (ציר עכו-צפת ויישובים באזור הגליל), וכן המקום שבו נמצאים משרדי המשיבים 4, 6 ו-8 (אזור הגליל) – כל אלו קושרים את התובענה בזיקה הדוקה לבתי המשפט של טבריה, צפת ועכו. מאזן הנוחות מראה אפוא שאחד מבתי משפט אלו צריך לדון בתובענה במקומו של בית משפט השלום תל אביב-יפו, אף שגם לו נתונה הסמכות המקומית לדון ולהכריע בתובענה.

3.

המשיבים 1-3 מתנגדים לבקשה. לשיטתם, תובענתם צריכה להתברר בבית משפט השלום תל אביב-יפו, שבו היא הוגשה.

4.

המשיבות 4-5 הודיעו כי הן מותירות את עניין ההעברה לשיקול דעתו של בית משפט זה, תוך שהן מבקשות כי הדיון יועבר לבית משפט השלום חדרה או חיפה.

5.

המשיבים הנותרים טרם הגישו תגובות לבקשת ההעברה למרות שהמועד שקבעתי להגשתן – 26.8.2018 – חלף לפני שבוע.

6.

ככלל, התובע זכאי לכך שתביעתו תתברר בבית משפט מוסמך שבו הוא בחר להגישה. כפי שהסבר תי בבש"א 5894/18 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' להבות שירותים בע"מ , פסקה 7 (19.8.2018), זכות זו באה לאזן במידת-מה את נטל ההתדיינות ואת עלויות ההתדיינות של התובע הפרטי (הלא מוסדי), אשר ברוב המקרים עולים על אלו של הנתבע. זכות זו מהווה נקודת מוצא לדיון והכרעה בבקשות העברה אשר מוגשות על ידי נתבעים וצדדים שלישיים בהישען על סעיף 78 לחוק בתי המשפט. נקודת מוצא זו, איננה תמיד זהה לנקודת הסיום, שכן קורה לא אחת שהנתבע (או צד שלישי) משכנענו בנחיצות ההעברה. מבקש ההעברה מרים את נטל השכנוע המוטל עליו כאשר הוא מראה כי הקשר שבין בית המשפט שבו בחר התובע להגיש את תביעתו לבין מקום האירוע העומד לדיון ומקום מושבם של בעלי הדין ועדיהם הינו רופף עד כדי מלאכותי. מ"מ הנשיא מ׳ שמגר (כתוארו דאז) עמד על כך באמרו:

"[בית המשפט] ייטה להורות על העברת הדיון, כאשר התביעה הוגשה בתחום סמכותו של בית המשפט, אשר בידיו סמכות מבחינה פורמאלית, אך אין זיקה מוחשית אחרת כלשהי בין העניין לבין תחום סמכותו של בית המשפט" (ב"ש 885/82 לוי נ' אוחנונה , פ"ד לז (1) 306, 307).

ראו גם בש"א 1669/13 קול נ' מירום , פסקה 2 (19.4.2013); בש"א 2340/14 מדינת ישראל נ' זוהר , פסקה 2 (11.4.2014); בש"א 5938/14 שירותי בריאות כללית נ' כראדי , פסקה 3 (5.10.2014); בש"א 8928/14 בנק דקסיה ישראל בע"מ נ' שנהב , פסקה 7 (18.3.2015); בש"א 9043/17 מדינת ישראל נ' פלונית, פסקה 4 (29.11.2017).

7.

במקרים כגון זה, העברת הדיון בתובענה למקום הטבעי שלה – דהיינו, לבית המשפט שלו יש מירב הזיקות למקרה הנדון, באשר הוא נמצא בסביבת האירוע ובקרבת בעלי הדין ועדיהם – יהא הצעד הנכון. העברה זו תחסוך את עלויות ההתדיינות לכל הנוגעים בדבר, לרבות עלויות המערכת השיפוטית הממומנת מכספי הציבור.

8.

נטל השכנוע שבו מדובר הוא נטל כבד. כדי להרימו, מבקש ההעברה צריך לשכנענו כי מאזן הנוחות מוטה באופן מובהק לטובת ההעברה. הווה אומר: מאזן הנוחות, הקרוי לעתים קרובות ״מבחן הזיקות״, צריך לסמן את בית המשפט שאליו חפץ המבקש להעביר את ההתדיינות כפורום המתאים ביותר מבחינת החיסכון הכולל בעלויות.

9.

המבקשות דכאן הרימו נטל זה בהצלחה. מכתבי הטענות עולה, כי בעלי הדין חלוקים ביניהם בכל שאלה ושאלה שניתן לחלוק עליה במשפט נזיקין. שאלת האחריות לתאונה, המוכרעת לפי דיני רשלנות, נטושה במחלוקת חריפה, וכך גם עובדות האירוע עצמו. שאלת הנזק והיקפו וכן הקשר הסיבתי שבין הנזק לרשלנות הנטענת, אף הם מצויים במחלוקת. כדי להכריע בשאלות אלה, בית המשפט יצטרך לשמוע מספר לא מבוטל של עדים ומומחים רפואיים. רוב רובם של עדים אלו נמצאים בצפון הארץ, הרחק מבית משפט השלום תל אביב-יפו וקרוב יחסית לבתי המשפט של עכו, טבריה וצפת. המשיבה 1 ותיקיה הרפואיים, אף הם נמצאים באזור הגליל. בהקשר הזה יש לזכור, כי מדובר בתובעת קטינה שמבקשת להיפרע בגין נזקי גוף ואשר עשויה, בבוא העת, להיבדק על ידי מומחים רפואיים מטעם הנתבעים. בכגון דא כבר נפסק, כי בדיקות כאלה ראוי לקיים קרוב למקום מגוריו של הקטין. ראו בר"ע

305/80 שילה נ' רצקובסקי , פ"ד לה(3) 449, 454 ו-462.

10.

המשיבים 1-3 טוענים כי להם ״זכות קנויה״ להגיש את תביעתם לכל בית משפט שלו נתונה הסמכות לדון בתביעה, אולם זכות זו, כפי שכבר הסברתי, כפופה לסייגים, שאחד מהם התקיים במקרה הנוכחי. המשיבים 1-3 מוסיפים וטוענים, כי זכותם להגיש את תביעתם בבית משפט השלום תל אביב-יפו נובעת מכך שהמדינה נמצאת בכל מקום. מדינת ישראל אכן נמצאת בכל מקום בשטחי ריבונותה, אולם עדיה, וכמותם רוב העדים של בעלי הדין האחרים, נמצאים באזור הגליל ובצפון הארץ.

11.

סוף דבר: אני מקבל את הבקשה ומעביר את הדיון בת"א 26718-06-18 (שלום ת"א) לבית משפט השלום עכו.

12.

נוכח העובדה שמדובר בתובעת קטינה ובמידה רבה, לפנים משורת הדין, אינני מחייב את המשיבים 1-3 בהוצאות. ברצוני להעיר, עם זאת, כי התנגדותם לבקשת ההעברה לא היתה במקומה.