בש"א 9043/17 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

בקשה לפי סעיף 78(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן:

החוק ), להעברת מקום הדיון בת"א 17066-08-17 מבית משפט השלום בהרצליה לבית השלום בעכו, בצפת או בקריית ביאליק.

2.

עניינה של הבקשה בתביעה שהגישה המשיבה נגד המבקשת בגין טיפול לקוי לכאורה בחבלה שנגרמה לה בבית הספר היסודי שבו היא לומדת. המבקשת טוענת כי מרב הזיקות של התביעה הן לבתי המשפט המנויים לעיל, בעוד לבית המשפט השלום בהרצליה אין זיקה מוחשית להליך. לשיטתה, מכתב התביעה עולה כי המשיבה מתגוררת בכפר הממוקם באזור הגליל, וכי האירועים שהובילו לתביעה – ובפרט גרימת החבלה והטיפולים הרפואיים שהוענקו למשיבה – התרחשו באזור הצפון. בנוסף, נטען כי צוות בית הספר, שאנשיו עשויים להידרש למסור עדות, מתגוררים באזור הגליל, וכי המומחה הרפואי מטעמה של המשיבה מתגורר בנצרת. המבקשת אף הוסיפה והעריכה כי המומחה אשר יבדוק את המשיבה מטעמה יהיה ככל הנראה מאזור הצפון, וזאת על מנת שלא להטריח את המשיבה ואת הוריה. לסברת המבקשת, הטעם להגשת התביעה בבית משפט השלום בהרצליה נעוץ בנוחות בא כוח המבקשת, שמשרדו מצוי בעיר זו.

3.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, אין לה ולהוריה התנגדות להגיע לדיונים בבית המשפט בהרצליה ולהיבדק על ידי מומחה רפואי מטעמה של המבקשת, אף אם תערך הבדיקה באזור המרכז. המשיבה גורסת כי בהיעדר טענה בדבר סמכותו המקומית והעניינית של בית משפט השלום בהרצליה, יש לאפשר לה ליהנות מהיתרון הדיוני שמקנה לה הדין בבחירת מקום התביעה. בתוך כך דוחה המשיבה את סברת המבקשת שלפיה הגשת התביעה בבית משפט זה נובעת מטעמי נוחות של בא כוחה. לשיטת המשיבה, משנקבע מועד לדיון בתביעה והוגשו מסמכים שונים מטעמה, העברת הדיון עלולה לעכב את הליכי המשפט. המשיבה מציינת כי סעיף 78 לחוק מתיר להעביר את הדיון גם בשלב מאוחר יותר, בכפוף להסכמת השופט הדן בהליך, וטוענת אפוא כי יש לדחות את הבקשה ולהותיר סוגיה זו לעת מצוא. לבסוף, ולמען הזהירות, מבקשת המשיבה כי אם יועבר הדיון, יהיה זה לבית משפט השלום בחדרה או בנתניה, וזאת על מנת לאזן בין טענות הצדדים.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. כידוע, העילה המרכזית להעברת דיון למקום שיפוט אחר, על-פי סעיף 78 לחוק, היא נטיית מאזן הנוחות של הצדדים להליך לעבר בית המשפט הנעבר באופן מובהק. זאת, חרף

קיומה של סמכות מקומית הנתונה לבית המשפט המקורי, ולא בשל היעדרה של זו (ראו: בש"א 3868/16 משטרת ישראל נ' סויסה (23.6.2016); בש"א 2126/13 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' וקנין (24.3.2013); בש"א 4385/12 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אלאטרש (11.6.2012)). בית משפט זה קבע לא אחת כי כאשר הוגשה תובענה לבית משפט המוסמך מבחינה פורמאלית לדון בה, אך אין לה כל זיקה מוחשית לאותו בית משפט – הוא ייטה להעבירה לבית המשפט אשר בתחום שיפוטו מצויות מרב הזיקות באותו מקרה, כאמת מידה מרכזית לבחינת מאזן הנוחות (ראו: בש"א 708/16 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 6 (6.4.2016); בש"א 9918/06 עיריית בית שאן נ' מזרחי (7.1.2007)). בפרט נפסק, כי העובדה שניתן לתבוע את המדינה בכל בית משפט בארץ, אינה מצדיקה כשלעצמה הימנעות מהעברת מקום הדיון (ראו: בש"א 2662/15 משטרת ישראל נ' עדיפי , פסקה 5 (28.5.2015); בש"א 6643/06 מפעלי נופש צומת שואבה ותחנת דלק בע"מ נ' בר מאיר (1965) מסעדנות ומזנונים בע"מ (13.9.2006); בש"א 4666/02 גוכלר נ' עיזבון המנוח אזאוילוס ז"ל , פ"ד נו(6) 817 (2002)).

5.

בענייננו, על אף קיומה של סמכות מקומית לבית המשפט השלום מהרצליה, ברי מהאמור בבקשה, אשר נתמך בתצהירו של בא כוח המבקשת ולא נסתר על ידי המשיבה – כי מרב הזיקות נוטה באופן מובהק לטובת העברת הדיון לאחד מבתי המשפט המבוקשים. לא זו אף זו, מתשובת המשיבה לא עולה כי קיימת כל זיקה מהותית של ההליך נושא הבקשה להרצליה. מטעמים אלה לא מצאתי ממש בהצעת המשיבה להעביר את הדיון לבית משפט מרוחק פחות מבית המשפט בהרצליה, שכן לא יהיה בכך כדי לשרת במידה מספקת את שיקולי הנוחות המבוססים שעליהם הצביעה המבקשת.

6.

אשר על כן, הדיון בת"א 17066-08-17 יועבר לבית משפט השלום בעכו.