בש"א 2340/14 מדינת ישראל נ. דורית זוהר

1.

המשיבה 1 (להלן – התובעת ) הגישה תובענה נזיקית נגד המדינה והמשיבה 2, עיריית טבריה (להלן – העירייה ). ההליך הוגש לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו , אף שהרקע להליך הינו תאונה שארעה לתובעת, לטענתה, בבית הספר בטבריה בו היא מועסקת כמורה. המדינה עותרת בבקשה שלפניי להעברת הדיון בהליך לבית משפט השלום באזור הצפון. התובעת והעירייה מתנגדות לבקשה.

2.

איני סבור כי קיימת סיבה מוצדקת להותרת הדיון בהליך בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, המרוחק ממקום התרחשותו של האירוע הנטען. בעלות הדין המתנגדות לבקשה העלו טענות מטענות שונות נגד קבלת הבקשה. אולם, הן לא הצביעו על זיקה מהותית כלשהי הקושרת את ההליך לתל-אביב-יפו. אכן, דומה שהתובעת רשאית הייתה להגיש את ההליך בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, שכן המדינה הינה אחת הנתבעות בהליך, ועל פי כללי הסמכות המקומית ניתן להגיש הליכים נגד המדינה בכל בית משפט בארץ שהינו בעל סמכות עניינית. עם זאת, לנשיא בית המשפט העליון הוקנתה בחוק הסמכות להורות על העברת מקום הדיון בהליך מסוים, אף כאשר ההליך הוגש על פי כללי הסמכות המקומית (סעיף 78(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). זאת, בהתחשב בשיקולים שונים ובהם המבחן של מירב הזיקות, מאזן הנוחות בין בעלי הדין, ושיקולים כלל מערכתיים. בנסיבות העניין, אין מקום להותיר את הדיון בהליך בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (ראו והשוו, בש"א 1669/13 קול נ' מירום , פיסקה 2 (19.4.2013); בש"א 5566/13 מדינת ישראל – משרד הפנים נ' עזבון המנוח תראבין והיב ז"ל (29.9.2013)). יצוין, כי הטענות לגבי מקום מושבם של העדים אינן בעלות משקל רב, שכן אף אחת מהמשיבות לא תמכה טענותיה בתצהיר.

3.

אין לי אלא להביע פליאה על כך שעיריית טבריה מתנגדת לבירורו של הליך שהוגש נגדה באזור הצפון (למשל בטבריה עצמה), ותחת זאת מבקשת כי הוא יתברר במרכז הארץ. זאת, בלא להצביע על טעם מהותי כלשהו המצדיק את בירור ההליך במקום המרוחק מאוד מתחום השיפוט שלה.

4.

הבקשה מתקבלת. הדיון בת"א 20179-11-13 (שלום – תל-אביב-יפו) יועבר לבית משפט השלום בטבריה. כל אחת מהמשיבות תישא בשכר טרחת עורך דין בסך 1,500 ש"ח לזכות המבקשת.