בש"א 6148/18 ניסאר סעדיה נ. ק.ש חתמים בינלאומיים סוכנות לביטוח כללי(2010)

1.

בפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, להעברת הדיון בת"א 55536-03-18 מבית משפט השלום רמלה לבית משפט השלום ירושלים. המרחק בין שני בתי משפט אלו הינו קצר מ-60 ק"מ, וכפי שיובהר להלן, נתון זה הוא בעל חשיבות מכרעת בענייננו.

2.

עסקינן בתביעת שיבוב של מבטח אשר הוגשה על-ידי המשיבה נגד המבקשים בגין תאונת דרכים אשר אירעה בירושלים ביום 22.1.2017. בתביעה זו, מייחסת המשיבה למבקשים אחריות לנזקים שהתאונה גרמה לכלי רכב השייך למבוטחה, אשר בגינם היא שיפתה אותו בהתאם לחוזה ביטוח. המבקשים טוענים, כי שניים מתוך שלושת העדים שעדותם עשויה להועיל לבירור התובענה מתגוררים בירושלים וכי לבית משפט השלום רמלה אין שום זיקה לאירוע ולעדים.

3.

העברת דיון מבית משפט מוסמך אחד למשנהו מכוח סעיף 78 לחוק בתי המשפט איננה בגדר דבר של מה בכך. אמצעי דיוני זה כרוך בעלויות אדמיניסטרטיביות והוא צורך זמן שיפוטי יקר של בית המשפט העליון. אמצעי זה שמור אפוא למקרים מיוחדים: כדי להצדיק את העברת הדיון מבית משפט אחד למשנהו, מבקש ההעברה צריך להוכיח באופן ברור וחד-משמעי כי הדבר יקטין במידה ניכרת את העלויות של בעלי הדין, של עדים ושל מערכת בתי המשפט. הנשיאה ד' בייניש עמדה על כך באומרה כי:

"על מנת שבית-המשפט ייעתר לבקשה ... ויורה על העברת מקום הדיון בהליך שיפוטי מסוים ... מוטל על המבקש הנטל להראות כי מאזן הנוחות שבין הצדדים נוטה במובהק להעברת מקום הדיון ... אין די בכך שנוחותו של אחד הצדדים היא לקיים את הדיון במחוז זה או אחר, אלא המבקש את העברת מקום הדיון נדרש להוכיח כי מאזן הנוחות של כל הצדדים להליך נוטה באופן מובהק לטובת העברת מקום הדיון "

בש"א 4096/08

מדינה ישראל נ' מוחמד חנפי אבו מוסטפא

(פורסם בנבו, 22.1.2009)

[ההדגשה שלי, א.ש.].

4.

דברים אלה מבוססים על היגיון פשוט ובריא. הכללים הקיימים בדבר סמכותם המקומית של בתי המשפט מושתתים על ההנחה היסודית כי המחוקק (בתחום הפלילי, כאמור בסעיף 6 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982) ומחוקק המשנה (בתחום האזרחי, כאמור בפרק ב' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), אשר קבעו את הכללים הללו, ידעו לזהות מקומות אופטימליים לניהול משפט בהתחשב בעלויות של בעלי הדין ועדיהם, מצד אחד, ושל מערכת בתי המשפט, מהצד השני. מבקש ההעברה צריך אפוא להפריך הנחה זו באופן ברור וחד-משמעי. כל אימת שהנחה זו לא הופרכה, שומה עלינו ללכת לפיה ולקיים את כללי הסמכות המקומית הרגילים.

5.

בגדרי תובענות אזרחיות, הקפדה על הנחה זו הינה חשובה במיוחד מאחר שכללי הסמכות המקומית אשר חלים על תובענות אלו נועדו לא רק למזער עלויות, אלא גם להעניק לתובע יתרון בבחירת הפורום המתאים להתדיינות. ראו בש״א 2180/16 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ׳ פלוני , פסקה 3; בש"א 886/09 עיריית ירושלים נ' חוה זולברג , פיסקה 5. מבחינתו של תובע רגיל (הלא מוסדי), יתרון זה הוא אחד האמצעים שבא לאזן את חוסר השוויון בנטל ההתדיינות ובעלותה, בהשוואה לנתבע. ראו בש"א 5894/18 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' להבות שירותים בע"מ ואח' , פסקה 7.

6.

סעיף 78(ב) לחוק בתי המשפט קובע במפורש כי "מאזן הנוחות" כולל את "המרחק בין בית המשפט שממנו הועבר ההליך לבין בית המשפט שאליו הועבר" . בעניין הזה כבר נפסק, כי אין הצדקה להעברת ההתדיינות מבית משפט אחד למשנהו כאשר המרחק ביניהם הוא קצר מ-60 ק״מ. ראו בש"א 740/16 פלוני נ׳ פלונית , פסקה 2, והאסמכתאות המובאות שם (ראו גם סעיף 78א(א) לחוק, הקובע כי "מנהל בתי המשפט רשאי להעביר הליכים אזרחיים ... לבית משפט אחר של אותה דרגה ... כדי לאזן את חלוקת עומס הדיונים בין בתי המשפט, ובלבד שהמרחק בין בתי המשפט אינו עולה על 60 קילומטרים" ).

7.

הנחה זו היא בגדר חזקה כמעט חלוטה אשר ניתנת לסתירה רק במקרים חריגים ביותר. כדי לסתור חזקה זו, מבקש ההעברה צריך להצביע על קושי רב אשר משבש את מהלך החיים הרגיל ומונע ממנו או מאחד מעדיו את האפשרות להגיע לבית המשפט שבו מתנהל ההליך. רק נסיבות חריגות כאלה יצדיקו בקשת העברה לפי סעיף 78 לחוק, שכאמור מטילה עלויות אדמיניסטרטיביות שמניעתן מהווה חלק משיקולים מערכתיים אשר נוגעים ליעילות עבודתם של בתי המשפט, ובהם שומה עלינו להתחשב. ראו

בש"פ 4344/12

טאובליב

נ' מדינת ישראל , פסקה 4, וכן בש"א 2340/14 מדינת ישראל נ' זהר ואח' , פסקה 2.

8.

הבקשה דכאן איננה מצביעה על שום נסיבות חריגות. המבקשים אף מודים כי עד מומחה מטעם המשיבה הינו שמאי שמשרדו נמצא בחיפה – עיר הקרובה יותר לרמלה מאשר לירושלים. המבקשים מרמזים על האפשרות שלבית משפט השלום רמלה אין סמכות מקומית לדון בתביעה, אך מקומה של טענה כאמור (אם יש בה ממש, ואינני מביע דעה על כך) הוא בבית משפט השלום רמלה ולא במסגרת ההליך המיוחד לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט.

9.

סוף דבר: אני דוחה את הבקשה מבלי לבקש את תגובת המשיבה. לפנים משורת הדין, אינני מחייב את המבקשים בהוצאות.