בש"א 130/22 אסיה גיטסיס נ. מירב מנצור

1.

לפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, להעברת הדיון בת"ק 23799-12-21 מבית משפט לתביעות קטנות בת-ים לבית משפט לתביעות קטנות פתח-תקוה.

2.

המשיבה סבורה כי דין הבקשה להידחות לנוכח העובדה כי עסקת המכר שבמרכז עניינו של התיק בוצעה בבת-ים, ושם גם מצוי הנכס מושא עסקת המכר. עוד מוסיפה המשיבה כי מקום מושבו של משרד עורכי הדין אשר טיפל באותה עסקת המכר הוא בבת-ים, וכך גם מקום מגוריה. כמו כן, מוסיפה המשיבה מספר נימוקים אישיים, אשר לא גובו באסמכתאות, ולכן לא אדרש להם בהחלטה זו.

3.

כמוסבר בבש״א 5948/18 מדינת ישראל נ׳ פלונית (6.9.2018), התובע זכאי לכך שתביעתו תתברר בבית משפט מוסמך שבו הוא בחר להגישה. ראו גם בש"א 5894/18 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' להבות שירותים בע"מ , פסקה 7 (19.8.2018). זכות זו תעמוד על כנה והדיון בתביעה לא יועבר לבית משפט אחר, זולת אם הנתבע (או צד שלישי) ישכנענו בנחיצות ההעברה. נטל השכנוע הרובץ על מבקש ההעברה הוא נטל כבד. כדי להרימו, על המבקש לשכנענו כי הקשר שבין בית המשפט שבו בחר התובע להגיש את תביעתו לבין מקום האירוע העומד לדיון ומקום מושבם של בעלי הדין ועדיהם הינו רופף עד כדי מלאכותי. רק במקרה כזה נוכל להשתכנע שהעברת הדיון המבוקשת תקטין במידה משמעותית את מכלול העלויות שבהן נושאים הצדדים, עדיהם ומערכת בתי המשפט.

4.

המבקשת דנן לא הרימה נטל זה. מהבקשה עולה כי המבקשת אינה כופרת בסמכות בית המשפט לתביעות קטנות בת-ים לדון בתובענה או בזיקות הקושרות את התובענה לפורום זה, אלא מעלה קשיים אישיים אשר לטענתה יקשו עליה עד מאוד להגיע לבית המשפט בו מתנהל כיום התיק. מבלי להקל ראש בנימוקי המבקשת, לא מצאתי כי יש בהם כדי להטות את הכף לטובת העברת מקום הדיון לבית משפט לתביעות קטנות פתח-תקוה. זאת, בפרט בהתחשב בחזקה לפיה אין הצדקה להעברת

התדיינות מבית משפט אחד למשנהו כאשר המרחק ביניהם קצר מ-60 ק״מ, כמו במקרה דנן (ראו: בש"א 6148/18 סעדיה נ' ק.ש חתמים בינלאומיים סוכנות לביטוח כללי (2010) בע"מ

(26.8.2018)).

5.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.