בש"א 1669/13 אברהם קול נ. חגי מירום

1.

המשיב הגיש תביעת לשון הרע נגד המבקש (להלן – התובענה ). בתובענה נטען, כי המבקש הוציא את דיבת המשיב במסגרת מספר פרסומים ברשת האינטרנט. מעיון בכתב התביעה עולה, כי מדובר בפרסומים במתכונת של "טוקבקים" (תגוביות) לכתבות שונות שפורסמו באמצעי תקשורת ברשת האינטרנט. ההליך הוגש לבית משפט השלום בפתח-תקווה. בבקשה שלפניי עותר המבקש, הוא הנתבע בהליך, להעביר את הדיון בו למחוז הצפון.

2.

כידוע, מבחינת כללי הסמכות המקומית, ניתן להגיש לכל מחוז שיפוט בארץ תביעות לשון הרע שעילתן פרסומים באינטרנט (ראו, רע"א 530/12 יעקובוביץ נ' זיאס , פיסקאות 14-13 (28.3.2012); לביקורת על ההלכה ראו, אסף טבקה "'על הדבש ועל העוקץ': סמכות השיפוט המקומית ב'תביעות אינטרנט'", הפרקליט נב 365 (2013)). מכל מקום, הגשת תביעה הנוגעת לפרסומים באינטרנט למחוז שיפוט מסוים, אינה מונעת מנשיא בית המשפט העליון להורות על העברת הדיון בהליך למחוז שיפוט אחר, מכוח סמכותו לפי סעיף 78(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט ; והשוו, לעניין תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בש"א 2267/12 פרל נ' קבוצת איזנברג נדל"ן בארץ ובעולם בע"מ (4.4.2012)). המבחנים הרגילים בהליך לפי סעיף 78(א) לחוק האמור, הם אלה הבוחנים את מאזן הנוחות בין בעלי הדין ואת מקום השיפוט שהוא בעל מירב הזיקות להליך. יוער, כי קיימים מקרים בהם ניתן לפתוח הליך משפטי במקום מסוים אך בשל קיומה של זיקה פורמלית לאותו מקום. למשל, כאשר אחד הנתבעים בהליך הוא בעל סניפים בכל רחבי הארץ, או אם הנתבעת היא המדינה. במקרים כגון אלה, מוטל על הנתבע הנטל הרגיל להוכיח כי ראוי להעביר את מקום הדיון, אך מאידך, מצופה שהתובע יסביר מה קושר את ההליך, מבחינה מהותית ולא רק מבחינה פורמלית, לבית המשפט לו הוא הוגש.

3.

עיינתי בטענותיהם של בעלי הדין. המשיב הצביע על זיקות מסוימות הקושרות, לגישתו, את ההליך למחוז מרכז (ראו במיוחד, סעיפים 8.3, 8.4 ו-8.5 לתשובת המשיב וסעיף 2 לתצהירו של המשיב, התומך בתשובתו). איני מוצא מקום להתייחס לטענות אלה לגופן, כמובן. אולם, הן מלמדות כי ההליך לא הוגש למחוז מרכז מטעמים פורמליים גרידא ורק משום שניתן, לפי הפסיקה, להגיש בכל מקום בארץ תביעות שעילתן עוולה שנעשתה, לפי הנטען, באינטרנט. אמת, ייתכן שלאור טענות המשיב מחוז תל-אביב או מחוז ירושלים הינם בעלי קירבה עניינית גדולה יותר מאשר מחוז המרכז. בוודאי שאין בכך כדי להביא להעברתו של ההליך למחוז הצפון. יצוין, כי בתגובתו לתשובת המשיב, לא התייחס המבקש לטענות שבסעיף 8 לתשובת המשיב. מכל מקום, טענות המבקש לא שכנעוני כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת בירור ההליך במחוז הצפון. זאת, חרף הזיקות עליהן הצביע המבקש. אשר על כן, אין מקום למנוע מהמשיב את היתרון הנתון לו, כתובע, לבחור את מקום ההתדיינות (במסגרת כללי הסמכות המקומית). יוער, כי נוכח תוצאה זו איני רואה צורך להתייחס לטענת המשיב כי יש לדחות את הבקשה על הסף נוכח פגמים דיוניים שנפלו בה, לטענתו.

4.

יוער בשולי הדברים, כי בעלי הדין העלו טענות הנוגעות לעומס התיקים בבתי המשפט השונים. כך, המשיב טען בתשובתו לבקשה, כי אחד השיקולים שהנחו אותו לעניין הגשת ההליך בבית משפט השלום בפתח-תקווה, היה העובדה שבית המשפט הנ"ל עמוס פחות, לגישתו, מבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (סעיף 13 לתשובה). המבקש, מצידו, טען כי בתי משפט השלום במחוז צפון עמוסים פחות, לדעתו, מבתי המשפט במרכז (סעיף 2(א) לתגובת המבקש לתשובת המשיב). איני רואה צורך להידרש לטענות אלה, שכן אפילו אניח כי שיקולים הנוגעים לעומס התיקים בבתי המשפט עשויים, במקרים מתאימים, לקבל משקל מסוים עת נשקלת בקשה להעברת מקום דיון, הרי בוודאי שאין מדובר בשיקול מכריע (ראו והשוו, ב"ש 237/82 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' אפק , פ"ד לו(3) 109 (1982)). במקרה דנא, נוכח הנימוקים שהובאו לעיל אין בטענות בעלי הדין בעניין עומס התיקים כדי להטות את הכף לטובת העברת ההליך למחוז צפון.

5.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש ישא בשכר טרחת עורך דין לטובת המשיב בסך 2,000 ש"ח.