בש"א 8386/14 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ. הלר משה יאיר ואח'

1.

לפני בקשה להעברת מקום הדיון בתובענה שהגישו המשיבים נגד המבקש, מבית משפט השלום בתל-אביב-יפו לבית משפט השלום בירושלים. עניינה של התובענה הוא הלוואה שנתן המבקש לכל אחד מן המשיבים לצורך רכישת רכב. לפי הנטען בכתב התביעה, הכספים הועברו ישירות מהמבקש אל החברה המוכרת את הרכבים, אלא שהשולט בחברה ברח מן הארץ והמשיבים נותרו ללא כספם וללא הרכבים שרכשו. בתביעה עותרים המשיבים לסעד הצהרתי שלפיו ההלוואות שנטלו מהמבקש אינן תקפות, נוכח רשלנות שלטענתם נהג בה המבקש.

2.

לטענת המבקש, מירב הזיקות של ההליך הן לבית משפט השלום בירושלים. המבקש טוען, כי חשבונות הבנק שבהם עוסק ההליך נוהלו בסניף הבנק בירושלים, כי העסקאות המדוברות בוצעו בירושלים או בסביבותיה, וכן כי רובם המוחלט של המשיבים ושל העדים הצפויים להעיד בהליך מתגורר בירושלים או בסביבותיה. המבקש מוסיף ומציין בבקשתו, כי נכון לעתה הוא הגיש חמש תביעות כספיות בסדר דין מקוצר נגד חלק מהמשיבים, לגביית כספי ההלוואה מהם. לדבריו, בכוונתו להגיש תביעות נוספות בעניין, "והיד עוד נטויה" (בלשונו, בפיסקה 10 לבקשה). עם זאת, המבקש מדגיש שהוא מתנגד לכך שלאחר העברת ההליך שהוגש בתל-אביב-יפו לירושלים, הדיון בו יאוחד עם התביעות הכספיות שהגיש. זאת, מאחר שלשיטתו "מדובר בהליכים שונים מהותית בתכלית" (פיסקה 9 לבקשה), לאור היות ההליך האחד תביעה למתן סעד הצהרתי, בעוד שההליכים האחרים הם תביעות כספיות שהוגשו בסדר דין מקוצר. המבקש מוסיף לעניין זה כי הנסיבות שבהן נטל כל אחד מהמשיבים את ההלוואה שונות זו מזו. עם זאת, המבקש אינו פוסל בבקשתו את האפשרות כי ייתכן שבעתיד יהיה מקום להורות על איחוד הדיון בהליכים (פיסקה 23 לבקשה).

3.

המשיבים, בתשובתם מיום 30.12.2014, טוענים כי ההליך שיזמו הוגש בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו לאור הסמכות המקומית הקיימת לבית משפט זה (הנובעת מקיומו של סניף של המבקש בתל-אביב-יפו). המשיבים מוסיפים, כי יש להורות על איחוד הדיון בין ההליכים המתבררים בירושלים לבין זה שהוגש על-ידיהם בתל-אביב-יפו, וכי על ההליכים לאחר איחודם להתברר בבית המשפט בתל-אביב-יפו. המשיבים מוסיפים כי בכוונתם להגיש בקרוב תביעה כספית נגד המבקש, וכי גם זו תוגש בתל-אביב-יפו.

יוער, כי בעבר הגישו המשיבים בקשה לאיחוד הדיון בהליך שיזמו בתל-אביב-יפו עם הליך אחד שהוגש על-ידי המבקש בירושלים נגד אחד הלווים. אותה בקשה נמחקה, נוכח העובדה שבהליך המתברר בירושלים (בסדר דין מקוצר) טרם ניתנה רשות להתגונן, ולכן כל אחד מן ההליכים היה מצוי בשלב דיוני שונה. כן נקבע שניתן יהיה להגיש בקשה חדשה לאיחוד הדיון, אם תינתן רשות להתגונן בהליך בירושלים (בש"א 8058/14, החלטה מיום 30.11.2014). עוד אציין, כי ביום 5.1.2015 ביקש המבקש להגיש תגובה לתשובת המשיבים, אולם בנסיבות העניין לא ראיתי מקום להיעתר לכך.

4.

ככל שעסקינן בבקשה להעברת מקום הדיון מתל-אביב-יפו לירושלים, הרי שדינה להתקבל. אכן, כפי שטוען המבקש, מירב הזיקות של ההליך שהוגש בתל-אביב-יפו הן למחוז שיפוט ירושלים. טענת המשיבים היא, כאמור, כי התביעה הוגשה לבית משפט שלו נתונה סמכות מקומית (בשל קיומו של סניף של המבקש בתל-אביב-יפו). אולם, כפי שנפסק (בש"א 2126/13 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' וקנין

(24.3.2013)):

"...טענה זו אינה מהווה תשובה הולמת לנטען בבקשה. כידוע, סמכותו של נשיא בית המשפט העליון לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, היא להעביר את הדיון בעניין פלוני למחוז אחר, חרף קיומה של סמכות מקומית לבית המשפט המקורי, ולא בשל העדרה של סמכות זו (ראו, למשל, בש"א 4385/12 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אלאטרש

(11.6.2012))."

במקרים מהסוג הנדון, "מצופה שהתובע יסביר מה קושר את ההליך, מבחינה מהותית ולא רק מבחינה פורמלית, לבית המשפט לו הוא הוגש" (בש"א 1669/13 קול נ' מירום , פיסקה 2 (19.4.2013)). המשיבים לא הציגו בתשובתם הסבר מסוג זה. יוער, כי הדיון בהליך טרם החל בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו.

5.

עם זאת, אין בידי לקבל את עמדת המבקש שלפיה ההליכים המתבררים בין בעלי הדין שונים זה מזה כך שאין מקום לשקול את איחוד הדיון ביניהם. מטענות בעלי הדין שלפניי עולה, כי בין הליכים אלו קיימת השקה עובדתית רבה. העובדה שבהליך אחד נתבע סעד הצהרתי ושבאחרים סעד כספי אינה גורעת מכך (ראו, בש"א 6629/10 בן אברהם נ' בנק הפועלים בע"מ (21.11.2010); בש"א 5470/12 שימר נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (2.8.2012)). וכפי שציינתי בעניין אחר, בדברים המתאימים גם לענייננו, "פשיטא, כי מוטב שהליך שבו מבוקשת אכיפת הסכם והליך שבו מבוקש להצהיר על ביטולו, ידונו במאוחד" (בש"א 6434/14 ח. ומ.ג נכסים בע"מ נ' יוסף ברנשטיין , פיסקה 3 (3.10.2014)). אומנם, ייתכן שקיימים הבדלים כאלו או אחרים בנסיבות שבהן כל אחד מהמשיבים נטל את ההלוואה מן המבקש. עם זאת, כפי שציינתי בבש"א 7775/13 נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ נ' חברת ק.א.א. השקעות ונדל"ן בע"מ , פיסקה 3 (22.12.2013), גם אם קיימים הבדלים מסוימים בין ההליכים שאיחוד הדיון בהם מבוקש, נוכח ההשקה הקיימת ביניהם "מן הראוי שבית משפט אחד ישקיף על הסכסוך כמכלול, ויקבע את סדרי הדיון המתאימים לבירור המחלוקות השונות המתעוררות בין בעלות הדין".

6.

הסיבה שבעטייה אינני מורה על איחוד הדיון בין כל ההליכים כבר במסגרת החלטתי זו, היא כי פרטיהם של ההליכים המתבררים בירושלים אינם נמצאים בפניי, ובתוך כך לא פורט בפניי השלב הדיוני שבו נמצא כל אחד מהם (קרי, האם ניתנה רשות להתגונן). לפיכך, בשלב זה יש להורות על העברת הדיון בהליך המתברר בתל-אביב-יפו לבית משפט השלום בירושלים, מהנימוקים שפורטו לעיל. ככל שבבית המשפט השלום בירושלים ניתנה או תינתן בהמשך רשות להתגונן באילו מן ההליכים שיזם המבקש, יהא על בית משפט השלום לשקול את איחוד הדיון בין הליכים אלו לבין ההליך שיזמו המשיבים, בהתאם לתקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – תקנה 520 ). מובן, כי אינני מביע עמדה באשר לסוגיית מתן הרשות להתגונן.

7.

יצוין, כי הדברים האמורים בהחלטתי זו יפים על פני הדברים גם באשר לתביעות הנוספות שהמבקש הצהיר כי בכוונתו להגיש, וכן באשר לתביעה הכספית שהמשיבים הודיעו כי יגישו בקרוב נגד המבקש. ראוי שהליכים אלו יוגשו בבית משפט השלום בירושלים (אלא אם כן, כמובן, הסמכות העניינית תהיה לבית המשפט המחוזי), ועל בית משפט השלום יהיה לשקול את איחוד הדיון בהליכים השונים בהתאם לתקנה 520 (ואם יהיה מדובר בהליכים בסדר דין מקוצר, יהיה עליו לשקול זאת אם ניתנה רשות להתגונן).

8.

אשר על כן, הנני מורה, מכוח סמכותי לפי סעיף 78(א) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, על העברת הדיון בת"א 43787-10-14 (שלום – תל-אביב-יפו) לבית משפט השלום בירושלים. אין צו להוצאות.