בש"א 6277/13 אבנר אוזן נ. אלדן תחבורה בע''מ

1.

בבקשה שלפניי מבוקש להעביר את הדיון בהליך מבית משפט השלום בנצרת לבית משפט השלום בבית-שמש או בירושלים. עניינו של ההליך הוא בתביעה שהגישה המשיבה 1 נגד המבקש ונגד המשיבה 2, לפיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לפי הטענה בתאונת דרכים. תאונת הדרכים התרחשה, לטענת המבקש, בסביבות העיר ירושלים.

2.

התביעה הוגשה בתחילה לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו. ביום 6.6.2013 הגישה המשיבה 2 בקשה להעברת הדיון לבית משפט השלום בנצרת, מטעמים של חוסר סמכות מקומית. המשיבה 2 טענה, כי בית משפט השלום בנצרת הוא המוסמך לדון בהליך, שכן מקום עסקיה הוא בנצרת. בטרם נדונה הבקשה, ביום 11.6.2013 הוגשה על-ידי בא-כח המשיבה 2 לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו "הודעה על הסכמת הצדדים להעברת הדיון", ובה נכתב כי בעלי הדין הגיעו להסכמה כי ההליך יעבור לבית משפט השלום בנצרת. ביום 12.6.2013 הורה בית משפט השלום בתל-אביב-יפו על העברת הדיון לנצרת כפי שנתבקש, תוך שנקבע, כי ייתכן שאכן בית משפט השלום בתל-אביב-יפו נעדר סמכות מקומית לדון בהליך.

3.

לאחר העברת הדיון בתובענה לבית משפט השלום בנצרת, הגיש המבקש לבית משפט השלום בנצרת ביום 11.7.2013 בקשה להעברת הדיון בתובענה לבית משפט השלום בירושלים או בבית שמש. מעיון בכתבי הטענות שהוגשו בקשר לבקשה זו עולה, כי עמדתו של המבקש בקשר להעברת הדיון לנצרת לא נשמעה לפני העברת ההליך לנצרת (כך עולה מהשתלשלות העניינים שתוארה על-ידי המבקש בבקשתו הנזכרת, כך גם נטען על-ידי המשיבה 1 בתגובתה לבקשה מיום 15.7.2013, והדבר לא הוכחש על-ידי המשיבה 2 בתגובתה מיום 18.7.2013). המשיבה 2 התנגדה לבקשה זו, וטענה כי משהועבר ההליך לבית המשפט בנצרת, אין להעבירו עוד (כאמור בסעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). בהחלטה מיום 29.8.2013 קבע בית המשפט השלום בנצרת, כי בנסיבות העניין ונוכח נימוקי התגובה, יש לדחות את בקשת המבקש.

4.

מכאן הבקשה להעברת הדיון שבפניי. המבקש טוען כי לא ניתנה לו הזדמנות להביע את עמדתו באשר למקום שבו יתברר ההליך בטרם הועבר לבית משפט השלום בנצרת. המבקש עומד על כך כי מצבו הבריאותי אינו מאפשר לו להגיע לבית המשפט בעיר זו וכי אין ברשותו רכב. בכתבי הטענות שהגיש המבקש בערכאה הדיונית נטען כי המבקש מתגורר בעיר בית שמש, וכי תאונת הדרכים שבה עוסק ההליך התרחשה בירושלים, בקו אוטובוס הפועל בציר בית-שמש – ירושלים. משכך, המבקש עותר להעברת הדיון בהליך לבית משפט השלום בבית-שמש או בירושלים. המשיבה 1, בתשובתה מיום 4.11.2013, הודיעה כי היא אינה מתנגדת להעברת הדיון המבוקשת, והיא מותירה את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט. המשיבה 2, בתשובתה מיום 24.10.2013, הודיעה כי היא מתנגדת לבקשה. יודגש, כי המשיבה 2 לא חלקה על טענות המבקש בדבר שיקולי מאזן הנוחות, ולא הכחישה את הטענה כי עמדתו של המבקש לא נשמעה עובר להעברת הדיון בהליך לבית המשפט בעיר נצרת. טענתה היחידה של המשיבה 2 היא כי לבית משפט השלום בנצרת סמכות מקומית לדון בהליך.

5.

דין הבקשה להתקבל. טענת המשיבה 2 היא, כי לבית משפט השלום בנצרת סמכות מקומית לדון בהליך. אולם, כפי שנפסק (בש"א 2126/13 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' וקנין (24.3.2013)):

"...טענה זו אינה מהווה תשובה הולמת לנטען בבקשה. כידוע, סמכותו של נשיא בית המשפט העליון לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, היא להעביר את הדיון בעניין פלוני למחוז אחר, חרף

קיומה של סמכות מקומית לבית המשפט המקורי, ולא בשל העדרה של סמכות זו (ראו, למשל, בש"א 4385/12 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אלאטרש (11.6.2012))."

במקרים מהסוג הנדון, מצופה כי יינתן הסבר "מה קושר את ההליך, מבחינה מהותית ולא רק מבחינה פורמלית, לבית המשפט לו הוא הוגש" (בש"א 1669/13 קול נ' מירום , פיסקה 2 (19.4.2013)). המשיבה לא הציבה בתשובתה הסבר מסוג זה בדבר הזיקה בין ההליך לבין בית משפט השלום בנצרת, למעט עצם קיומה של הסמכות המקומית. מטענות המבקש עולה כי אכן, מירב הזיקות של ההליך הוא לבית משפט במחוז ירושלים. המשיבה 2 גם לא חלקה על טענות המבקש בדבר שיקולי מאזן הנוחות. זאת ועוד, המשיבה 2 אף לא חלקה על טענת המבקש כי עמדתו לא נשמעה בטרם העברת ההליך לבית משפט השלום בנצרת, וכמובן שקיים טעם לפגם בהגשת הודעה "מוסכמת" על הצדדים, כפי שעשתה המשיבה 2, בלא קבלת עמדתו של המבקש בדבר. לבסוף, אציין כי מעיון במערכת "נט המשפט" עולה, שהדיון בתביעה טרם החל.

6.

אשר על כן, הנני מורה על העברת הדיון בתא"מ 13926-04-13 (שלום – נצרת) לבית משפט השלום בירושלים. אף שסכום התביעה הוא נמוך (וחבל שבעלי הדין כולם לא השכילו לסיים את הפרשה מחוץ לכתלי בית המשפט או למצער להסכים על מקום השיפוט) המשיבה 2 תשא בהוצאות המבקש בסך 1,500 ש"ח. אני מקווה שגם בשלב זה ימצאו הצדדים את הדרך לסיים את הפרשה באופן מוסכם.