בש"א 4189/09 אליעזר כאשי נ. בנק לאומי למשכנתאות בע''מ

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה מיום 16.12.2008, שניתנה ב"בקשת הבהרה" אותה הגישו המבקשים, בה התבקשה הבהרת פסק דין מיום 8.8.2006. הבקשה הוגשה לאחר שנדחתה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין (בש"א 4321/07) ולאחר שנדחו בקשות להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין. בדחותו את בקשת ההבהרה פסק בית המשפט כי לא מצא מקום להבהיר באופן שמבוקש וכי לא מדובר בבקשה להבהרה אלא הסתייגות מהחלטה. בבקשה לפניי, שהוגשה ביום 17.5.2009, טוענים המבקשים, אשר אינם מיוצגים, כי עריכת הבקשה ארכה זמן ממושך, שכן המבקשים נאלצו לערוך אותה בעצמם. המבקשים מציינים כי ביום 1.1.2009 נפטרה אמו של המבקש 1 וזמן קצר אחר כך נפטר דודו. לדברי המבקשים, בתחילת חודש מרץ 2009 הם פנו למספר עורכי דין בנסיון להסדיר את ייצוגם, אך רק לאחרונה קיבלו את החלטתם שלא לייצגם. בתוך כך חלה, על פי הנטען, החמרה במצבה הרפואי של בתם, דבר שהצריך את מלוא תשומת הלב של המבקשים. המשיב מתנגד לבקשה.

2.

לאחר עיון בעמדות הצדדים ובחומר שלפניי באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה. להידחות. הבקשה להארכת מועד הוגשה כחצי שנה לאחר ההחלטה בבקשה להבהרת פסק הדין, כמעט שלוש שנים לאחר מתן פסק הדין נשוא הבקשה. המועד להגשת בקשת רשות ערעור קבוע בחיקוק, ולפיכך נדרש "טעם מיוחד" להארכתו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). ככלל, טעם מיוחד יוכר במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש את ההליך עקב אירועים שהנם מחוץ

לשליטה הרגילה של בעל הדין או מקרה בו התחולל אירוע

שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש (ע"א 6842/00 ידידיה נ' סול קסט , פ"ד נה(2) 904). יש לזכור כי ככול שמשך האיחור הוא רב יותר, כך גובר בהתאמה כובד הטעמים הנדרשים על מנת להיעתר לבקשה, שכן חלוף הזמן מעצים את האינטרס הציבורי והאינטרס של בעל הדין שכנגד לסופיות ההליכים (ראו, בש"א 6404/04 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.9.2004)).

3.

במקרה שלפניי, נסיבותיהם האישיות של המבקשים, קשות כל שיהיו, אינן מקימות "טעם מיוחד" כמתחייב בדין. אף העדר ייצוג, כשלעצמו, אינו מקים טעם מיוחד להארכת מועד, לא כל שכן כאשר עסקינן באיחור של חודשים ארוכים. המבקשים הועמדו פעם אחר פעם על החובה לעמוד במועדים הקבועים בחוק. הם לא הסבירו מדוע נבצר מהם להגיש את ההליך במועד מוקדם יותר, ולמצער לבקש ארכה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך. יתרה מכך, וזה העיקר בעיני, סיכוייו של ההליך להתקבל נראים קלושים, וזו בלשון המעטה. הבקשה להבהרה שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי היא בקשה שאין לה כל עיגון בסדרי הדין. הדרך היחידה להבהרת פסק דין היא על ידי פניה אל ראש ההוצאה לפועל, בדרך הקבועה בסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967. פרט לכך, אין בדין כל הוראה המאפשרת לבית המשפט, אחרי שנתן את פסק הדין, ליתן הבהרות או פירושים לפסק דינו. במצב דברים זה ברי כי בקשה לרשות ערעור על החלטה בבקשת הבהרה הוא הליך סרק, ואין כל מקום להאריך את המועד להגשתו.

הבקשה נדחית. המבקשים ישלמו למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 1,000 ₪.