בש"א 4345/99 עמותת מתן-לפיד (לשעבר עמותת ז.פ.) נ. בנק דיסקונט למשכנתאות ב

זוהי בקשה לאיחוד ת.א. 163/93 בבית המשפט המחוזי בירושלים עם ת.א. 2282/98 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, כך ששני התיקים יתנהלו במאוחד בבית משפט המחוזי בירושלים.

1.המבקשת (התובעת בת.א. 163/93 והנתבעת בת.א. 2282/98) הינה עמותה שייעודה היה בניית בתים למשתכנים חברי העמותה בישובים כפר רות וירחיב, במסגרת יוזמת משרד הבינוי והשיכון. המשיב, בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, (התובע בת.א. 2282/98 והנתבע בת.א. 163/93) שימש כבנק מלווה לפרויקט.

2.על פי הסכם הליווי עם הבנק, נפתחו חשבונות בבנק דיסקונט לישראל בע"מ, אשר בהם הופקדו כספי המשתכנים ("חשבונות הליווי"). על פי הוראות הסכם הליווי, כל הוצאה מן החשבונות הייתה טעונה אישור מפקח מטעם הבנק. בת.א. 163/93 ("תביעת העמותה") נתבע הבנק בבית משפט המחוזי בירושלים, על כך שאישר העברות כספים לחברה שנטען כי היוותה "חברת קש". ההעברה, כך נטען בכתב בתביעה, נעשתה ללא בדיקה מספקת, בחוסר זהירות ובחוסר אחריות.

3.במסגרת ת.א. 163/93 נתבעו מלבד הבנק נתבעים נוספים, ביניהם מייסדי העמותה ונושאי תפקידים בה, וכן חברות הקשורות לפרוייקט המתואר לעיל. לעמותה התובעת, הצטרפו כתובעים גם חברי העמותה. מקצת הנתבעים הגישו תביעות שכנגד.

4.בת.א. 2282/98, הגיש הבנק תביעה בסדר דין מקוצר נגד העמותה בבית משפט המחוזי בתל- אביב- יפו ("תביעת הבנק"), אשר בעקבותיה הוגשה על ידי העמותה בקשה למחיקת כותרת. בקשה זו התקבלה, והתביעה של הבנק נגד העמותה הועברה לפסים של תביעה רגילה. בתביעה הנ"ל נתבעה העמותה לשלם לבנק כספים, אשר על פי הנטען העמותה חייבת לו. העמותה, בכתב הגנתה, העלתה טענות שונות, ביניהן את הטענה כי הבנק אחראי במחדליו לריקון חשבונות הליווי.

5.העמותה מבקשת כי הדיון בשני התיקים הנ"ל יאוחד, משום שהנושאים המרכזיים הנדונים בתביעת הבנק נובעים כולם מן המסכת העובדתית הנדונה במסגרת תביעת העמותה. כך למשל טוענת העמותה, כי ההסברים באשר לגירעונות שנוצרו בחשבונות הליווי בבנק עומדים בחלקם לבירור במסגרת תביעת העמותה. עוד היא טוענת, כי תביעת הבנק מבוססת בחלקה על אי עמידה בהסכם פשרה שגובש במסגרת תביעת העמותה.

6.הבנק מצידו, מתנגד לבקשת האיחוד. לטענתו, בהסכם ההלוואה בינו לבין העמותה קבועה תניית שיפוט ייחודית, לפיה מקום השיפוט יהא בתל- אביב - יפו. כן טוען הבנק, כי בתביעת העמותה ישנם צדדים רבים (חברי העמותה וכן נושאי תפקידים שונים בעמותה), ואילו בתביעת הבנק יש שני צדדים בלבד (העמותה והבנק). לפיכך אין, לטענת הבנק, מקום להטריח את זמנם של מאות תובעים ו- 10 נתבעים בתביעת הבנק, אשר עילותיה רבות ושונות מאלו הכלולות בתביעת העמותה.

7.גם המשיבים הנוספים (הנתבעים בתביעת העמותה) מתנגדים לבקשת האיחוד. לטענתם תביעת העמותה מסובכת ומורכבת, ואין מקום לסבך עוד יותר את הדיון. כן הם טוענים כי העובדה שהסדר הפשרה עליו מבסס הבנק את תביעתו גובש במסגרת תביעת העמותה אינה מעלה ואינה מורידה, משום ששאלת הסכם הפשרה יכולה להידון על ידי כל בית משפט. עוד הם מציינים, שחלק מן העילות של תביעת הבנק קמו לאחר שהוגשה התביעה על ידי העמותה, וגם מסיבה זו אין מקום לבררן במסגרת אותה תביעה.

8.לאחר שעיינתי במסמכים ובטענות הצדדים שהונחו לפני, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- קובעת:

"הוגשו תובענות בנושא אחד לבתי משפט אחדים בעלי אותן סמכויות, יקבע נשיא בית המשפט העליון למי מבתי משפט אלה השיפוט ולאותו בית משפט יהיה לפי זה שיפוט ייחודי והתובענות שבשאר בתי המשפט יועברו לבית המשפט האמור ויידונו בו במאוחד"

מטרת תקנה זו הינה לרכז את המשפטים הנובעים מנושא אחד בבית משפט אחד, לשם הגברת היעילות והפעילות המתואמת בין בתי המשפט (ראו י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 88 - 89). בעניין זה כבר נאמר כי:

"תקנה זו (תקנה 7 - א.ב.) משלבת את האינטרס של בעלי הדין המעוניינים באיחוד הדיון בעניינם תחת קורת גג משפטית אחת, יחד עם האינטרס של המערכת השיפוטית, שתביעות באותו עניין יתבררו במאוחד, לקידום יעילות הדיונים ולמניעת מצב של החלטות סותרות לגבי אותו עניין ממש. המדובר, איפוא, בחבירה של אינטרסים - של המימסד השיפוטי, מחד גיסא, ושל ציבור המתדיינים, מאידך גיסא"

(בש"א 6516/94 יעל ציפריס נ' נאום גולדסמן (טרם פורסם)).

9.מעיון בחומר שמונח לפני עולה, כי שתי התביעות נוגעות לפרשיה עובדתית אחת, הגם שאין חפיפה מוחלטת בין התביעות. בנסיבות אלו קיים חשש כי ערכאות שונות יקבלו החלטות שונות באשר למחלוקות המשותפות לשני התיקים.

10.גם שיקולי יעילות הדיון תומכים באיחוד התובענות, וזאת על רקע מורכבות המסכת העובדתית העומדת ביסוד התביעות הנ"ל. במקרה כזה, שיקולי יעילות תומכים באיחוד התובענות בבית משפט אחד, על מנת שערכאה אחת תדון במסכת העובדתית מבלי שערכאה נוספת תידרש לה. אכן, אין חפיפה מלאה בין התובענות, ואיחוד הדיון בתובענות עלול לסבך את הדיון. אולם גם קושי זה עשוי להיפתר, ולו באופן חלקי, על ידי קביעת הסדרים דיוניים שייעלו, במידת האפשר, את הדיון בתובענות המאוחדות. עוד יצויין, כי הטענה בדבר תניית שיפוט ייחודית נוגעת רק לחלק מתביעתו של הבנק, וממילא תימצא מטרת תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי מסוכלת אם לא ניתן יהיה לעשות שימוש בה במקום בו נקבעה תניית שיפוט ייחודית (ראו בש"א 8152/98 בלוק שתיל בע"מ נ' דפנה וייסמן את לביא בע"מ (טרם פורסם)).

הבקשה מתקבלת איפוא, באופן שת.א. 2282/98 ידון במאוחד עם ת.א. 163/93 בבית המשפט המחוזי בירושלים.