בש"א 4433/19 פלוני נ. פלוני

לפניי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על החלטותיה של כבוד השופטת ר' קודלר עיאש מבית המשפט לענייני משפחה באשדוד מימים 11.6.2019 ו-12.6.2019 שלא לפסול עצמה מלדון בעניינו של המבקש.

המועד האחרון להגשת ערעור על החלטות אלה הוא יום 23.6.2019, ואילו הבקשה שלפני, בצירוף הערעור עצמו, הוגשה ביום 30.6.2019. לטענת המבקש האיחור בהגשת הערעור נבע מכך שבימים 12.6.2019 עד ל-19.6.2019 התקיימו דיוני הוכחות בבית המשפט לענייני משפחה אשר מנעו ממנו את הכנת הערעור. עוד נטען כי המבקש אינו מיוצג, מפרנס יחיד ומטפל באשתו החולה.

לאחר שעיינתי בהחלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה, בערעור, בבקשה להארכת מועד וביתר החומרים שהונחו לפניי, לא ראיתי להאריך את המועד להגשתו של הערעור.

כידוע, ערעור פסלות יש להגיש תוך עשרה ימים, וזאת בשל הצורך בהכרעה מהירה בטענת הפסלות על מנת להסיר במהירות כל ספק ביושב בדין ולמנוע שיבוש של הדיון בערכאה הדיונית. משכך, הפסיקה נוהגת במשנה זהירות וצמצום במתן הארכות מועד להגשת ערעורי פסלות (ראו, למשל: בש"א 1635/09 דונבוק נ' מדינת ישראל , פיסקה 2 (3.3.2009); בש"א 5432/18

סוראני נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ , פיסקה 5 (12.9.2018), וההפניות שם).

בענייננו, אני סבורה כי הבקשה אינה מעלה "טעם מיוחד" למתן הארכת מועד. הבקשה הוגשה באיחור של שבוע, ונוכח העובדה שמדובר בערעור פסלות, מדובר באיחור משמעותי. הבאתי במכלול שיקולי את העובדה שהמבקש אינו מיוצג בהליך שבפניי. בנוסף, מוכנה אני לצאת מנקודת הנחה כי דיוני ההוכחות שהתקיימו בבית המשפט לענייני משפחה הקשו על הגשת הערעור במועד (חרף העובדה שהמבקש לא פירט בבקשה להארכת מועד את מספרם ומועדם המדויק של דיוני ההוכחות שהתקיימו בתקופה האמורה). יחד עם זאת, אני סבורה כי המבקש לא הצביע על טעם שבגינו לא הוגשה הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור עובר לחלוף המועד להגשתו. כמו כן, בזהירות המתבקשת אציין כי על פני הדברים, לאחר שעיינתי בהחלטות של בית המשפט לענייני משפחה ונוכח המבחנים הקבועים בפסיקה לפסלות שופט, סיכויי הערעור אינם נחזים להיות גבוהים במידה המצדיקה היעתרות לבקשה להארכת מועד.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.