בש"א 5432/18 מנשה סוראני נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ

1.

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כבוד השופטת ש' קמיר -וייס מיום 1.7.2018 (ת"א 40945-06-15) שלא לפסול עצמה מלדון בעניינם של המבקשים.

2.

לטענת המבקשים, שאינם מיוצגים בהליך זה, ההחלטה הומצאה להם ביום 2.7.2018. רק כעבור יומיים, ביום 4.7.2018, התברר למבקשים כי נתונים להם עשרה ימים בלבד להגשת הערעור. המבקשים טוענים כי שליח מטעמם הגיע למזכירות בית המשפט ביום 12.7.2018 כשבידיו המסמכים הרלוונטיים להגשה, אך אלה לא התקבלו לרישום. בשל כך ביום 16.7.2018 הגישו המבקשים את הערעור ובצדו בקשה זו.

3.

המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו המבקשים לא הצביעו על טעם מיוחד לקבלת הבקשה להארכת מועד. עוד טוען המשיב כי המבקשים אשר מיוצגים בהליך בבית המשפט קמא מקבלים ייעוץ "מאחורי הקלעים" גם בבקשה שבכותרת, והם בחרו להגיש את ההליך שבכותרת ללא ייצוג מטעמים טקטיים.

4.

לאחר שבחנתי את הבקשה והתשובה לה, הגעתי לכלל דעה כי דינה להידחות.

5.

הנחת המוצא היא כי בעל דין נדרש להקפיד ולעמוד במועדים הקבועים בדין להגשת הליכים ערעוריים . יש בכך כדי להביא ליעילות, ודאות וסופיות ההליך, וכן להגביר את השוויון בין בעלי הדין. כמו כן, הקפדה על לוחות הזמנים שהתוו בדין תורמת לניהולה של מערכת שיפוט סדירה ויעילה (ראו: ע"א 3832/10 מיטרני נ' מחלוף , פסקה 24 (10.8.2010)). משום כך, בית המשפט יאריך את המועד להגשת הליכים כאמור רק בהתקיים "טעם מיוחד" לכך (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984). שאלת קיומו של "טעם מיוחד" נבחנת בהתאם לנסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה ולאיזון הראוי בין השיקולים השונים. בין היתר יש להביא בחשבון, לעניין זה, את משך האיחור, את הטעמים העומדים בבסיסו ואת סיכויי ההליך אשר מתבקשת ארכה להגשתו (ראו: בר"מ 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה (10.12.2013)). בכל הנוגע לערעורי פסלות שופט הפסיקה אף נוקטת במשנה זהירות וצמצום של מתן הארכות מועד. שכן, על ערעור פסלות להתברר, ככלל, במהירות האפשרית, וזאת כדי להסיר כל צל ועננה הקשורים בטענת הפסלות, וכדי למנוע שיבוש אפשרי של הדיון בערכאה הדיונית (ראו למשל: בש"א 4616/13 פלוני נ' פלונית , פסקה 2 (21.7.2013)) .

6.

החלת אמות מידה אלה על ענייננו מובילה למסקנה כי יש לדחות את הבקשה להארכת מועד. טענת המבקשים לפיה ההחלטה הומצאה להם ביום 2.7.2018 לא נתמכה באסמכתא כלשהי, והיא אף לא נכללה בתצהיר שצורף לבקשת הארכה. למעשה, בדיקה במערכת "נט המשפט" מעלה שבא כוחם של המבקשים בהליך קמא קיבל את ההחלטה כבר ביום 1.7.2018. אולם, אף אם אצא מנקודת הנחה כי יש לספור את המועד להגשת הערעור מיום 2.7.2018 הרי שהבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 16.7.2018, היינו באיחור של חמישה ימים. נוכח סד הזמנים הקצר להגשת ערעור פסלות והיותו הליך אשר על פי טבעו יש לבררו במהירות האפשרית, לא ניתן לומר כי מדובר באיחור זניח. לא למותר לציין כי המבקשים היו מודעים למועדים להגשת ערעור על החלטתו של בית המשפט קמא. שיקול נוסף חשוב בדחיית הבקשה מתמקד בכך שסיכוייו הלכאוריים של הערעור אינם נחזים להיות גבוהים, וזאת בשים לב למבחנים הנוהגים במסגרת דיני הפסלות.

7.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיב בסך של 1,500 ש"ח.