בש"א 935/20 פלוני נ. פלוני

לפניי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על החלטתה של כבוד השופטת ו' שביט פינקלשטיין מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו מיום 17.1.2020 שלא לפסול עצמה מלדון בעניינו של המבקש (להלן: ההחלטה ).

ההחלטה הומצאה למבקש ביום 19.1.2020 ומכאן שהמועד האחרון להגשת ערעור על החלטה זו הוא יום 29.1.2020, ואילו הבקשה שלפני, בצירוף הערעור עצמו, הוגשה ביום 4.2.2020. לטענת בא-כוח המבקש, האיחור בהגשת הערעור נבע "מפאת שפעות החורף אשר לא הניחו אף למשרד הח"מ".

לאחר שעיינתי בהחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה, בערעור ובבקשה להארכת מועד, לא ראיתי להאריך את המועד להגשתו של הערעור.

כידוע, ערעור פסלות יש להגיש תוך עשרה ימים, וזאת בשל הצורך בהכרעה מהירה בטענת הפסלות על מנת להסיר במהירות כל צל ועננה הקשורים ביושב בדין ולמנוע שיבוש של הדיון בערכאה הדיונית. משכך, הפסיקה נוהגת במשנה זהירות וצמצום במתן הארכות מועד להגשת ערעורי פסלות (ראו, למשל: בש"א 1635/09 דונבוק נ' מדינת ישראל , פיסקה 2 (3.3.2009); בש"א 5432/18 סוראני נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ , פיסקה 5 (12.9.2018), וההפניות שם).

בעניינינו, אני סבורה כי הבקשה אינה מעלה "טעם מיוחד" למתן הארכת מועד. אכן, מחלת בעל דין או בא-כוחו עשויה, במקרים המתאימים, להוות "טעם מיוחד" המצדיק מתן הארכת מועד להגשת הליך ערעורי, ואולם לצורך כך יש להוכיח את קיומה של המחלה בתקופה הרלוונטית וכי היא אכן מנעה מבעל הדין או מבא-כוחו להגיש את ההליך במועד (ראו, למשל: בש"א 6439/13

לרון נ' לוין (26.11.2013), וההפניות שם). ואולם, טענות המבקש בעניין זה הועלו בלקוניות מבלי שהובהר מי מבאי-כוחו של המבקש היה חולה ומדוע לא היה בידי יתר עורכי הדין במשרד להידרש להגשת הערעור. ממילא לא הונח כל טעם מדוע למצער הבקשה להארכת מועד לא הוגשה בתוך המועד להגשת הערעור .

בנוסף לאמור לעיל, בזהירות המתבקשת אציין כי על פני הדברים, ונוכח המבחנים הקבועים בפסיקה לפסלות שופט, סיכויי הערעור אינם נחזים להיות גבוהים במידה המצדיקה היעתרות לבקשה להארכת מועד.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.