בש"א 5323/20 עו"ד חשן דוד נ. איטח יהושוע

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתו של כבוד השופט נ' אשכול מבית המשפט השלום בתל אביב-יפו מיום 29.6.2020 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המבקש (להלן: ההחלטה ).

ההחלטה הומצאה למבקש על-ידי משלוח של "הודעה באתר" (להמצאה בדרך זו ראו: בש"א 8839/18

כהן נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") , פיסקה 8 (19.12.2018)) עוד ביום 29.6.2020. מכאן שהמועד האחרון להגשת ערעור על ההחלטה הוא יום 9.7.2020, ואילו הבקשה שלפני, בצירוף הערעור עצמו, הוגשו ביום 29.7. 2020. יצוין כי נעשה ניסיון מטעם המבקש להגיש את הבקשה עוד ביום 23.7.2020 אך היא לא התקבלה למרשם בין השאר בשל כך שלא שולמה בגינה אגרה. לטענת המבקש, האיחור בהגשת הערעור נבע מכך ששהה בבידוד בשל מגיפת הקורונה וכן נוכח עיכובים בדואר ישראל.

לאחר שעיינתי בהחלטתו של בית משפט השלום, בערעור ובבקשה להארכת מועד, לא ראיתי להאריך את המועד להגשתו של הערעור.

כידוע, ערעור פסלות יש להגיש תוך עשרה ימים, וזאת בשל הצורך בהכרעה מהירה בטענת הפסלות על מנת להסיר במהירות כל צל ועננה הקשורים ביושב בדין ולמנוע שיבוש של הדיון בערכאה הדיונית. משכך, הפסיקה נוהגת במשנה זהירות וצמצום במתן הארכות מועד להגשת ערעורי פסלות (ראו, למשל: בש"א 1635/09 דונבוק נ' מדינת ישראל , פיסקה 2 (3.3.2009); בש"א 5432/18

סוראני נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ , פיסקה 5 (12.9.2018), וההפניות שם).

בעניינינו, אני סבורה כי הבקשה אינה מעלה "טעם מיוחד" למתן הארכת המועד. לטענת המבקש הוא סיים את הבידוד ביום 12 או 13 לחודש יולי. בנסיבות אלה, מצופה היה מן המבקש כי יפעל במהירות האפשרית להגשת הערעור, או למצער להגשת בקשה להארכת מועד להגשת הערעור. ואולם, הגשתה של הבקשה ביום 29.7.2020 אינה עולה בקנה אחד עם הזריזות המצופה מבעל דין בהגשת הליך ערעורי. כמו כן, לא הובהר האם הייתה באפשרות המבקש להגיש למצער בקשה להארכת מועד להגשת ערעור הפסלות בתוך המועד להגשת ערעור, חרף שהייתו בבידוד (למשל, באמצעות שליח).

בנוסף לאמור לעיל, בזהירות המתבקשת אציין כי על פני הדברים, ונוכח המבחנים הקבועים בפסיקה לפסלות שופט, סיכויי הערעור אינם נחזים להיות גבוהים במידה המצדיקה היעתרות לבקשה להארכת מועד.

הבקשה נדחית אפוא. אין צו להוצאות.