בש"א 4434/22 גבריאל יוסף סרוגו נ. רו"ח משה דותן

המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 13751-04-21 מיום 28.2.2022. בפסק דין שניתן ביום 22.6.2022 סולק הערעור על הסף בשל איחור של יום אחד בהגשתו (ע"א 3098/22; כב' הרשמת ש' עבדיאן ). בבקשה שלפניי, שכותרתה היא "בקשה להארכת מועד של יום אחד בלבד, לשם הגשת הערעור" מעלה המבקש טענות המופנות, למעשה, כלפי פסק הדין בע"א 3098/22 בגדרו סולק על הסף ערעורו, ובפרט כלפי הקביעה כי ההליך הוגש באיחור של יום אחד. בשולי בקשתו, טוען המבקש כי אף אם הערעור הוגש באיחור, הרי שמדובר באיחור קל, אשר לא יצר הסתמכות אצל המשיב. בתשובתו מיום 6.7.2022 מתנגד המשיב לבקשה.

לאחר העיון בבקשה ובתשובה לה, אני סבורה כי דינה להידחות.

כאמור, הבקשה כוללת, בעיקרו של דבר, טענות ערעוריות באופיין כלפי פסק הדין בע"א 3098/22, ולא זו המסגרת הדיונית המתאימה להעלותן. המבקש טוען אך בשולי בקשתו כי מדובר באיחור של יום אחד בלבד, ומשום כך יש להיעתר לבקשתו. ואולם, והדברים חזרו ונשנו בפסיקת בית משפט זה, גם איחור של יום אחד בהגשת הליך הוא איחור לכל דבר ועניין, ואף בנסיבות שבהן מדובר באיחור קצר, על מבקש הארכת מועד להוכיח קיומם של "טעמים מיוחדים" המצדיקים את קבלת הבקשה (ראו: ע"א 1607/17

שריג נ' לרר , פסקה 10 (21.5.2019)). במקרה הנדון, המבקש לא הצביע על כל "טעם מיוחד" לאיחור, מעבר לטענתו כי הערעור הוגש במועדו, וכי אף אם הוא לא הוגש במועדו מדובר באיחור קל. לכל האמור יש להוסיף כי המבקש לא צירף לבקשה דנן את הערעור הנדון, וכי יתר הנספחים צורפו באופן חלקי בלבד (למעשה צורף העמוד הראשון בלבד מכל נספח), באופן שיצר קושי ממשי לבחון ולהעריך את סיכויי ההליך.

על רקע כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך של 1,000 ש"ח.