בש"א 4438/09 חיתאם בדיר נ. משרד הביטחון

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

1.

הבקשה נסבה על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב (כב' השופט ע' פוגלמן) בעתירה מינהלית בעניין הסדרת מעמדם של המבקשים 2 ו-4 בישראל. בפסק הדין, מיום 19.3.2009, דחה בית המשפט את העתירה על הסף, לאחר שקבע כי לא מוצו הליכים במשרד הפנים. בית המשפט ציין כי אין באמור כדי לחסום את דרכם של המבקשים לבית המשפט, לאחר שתתקבל החלטת משרד הפנים, וככל שתהיה עילה לכך.

2.

הבקשה שלפניי הוגשה ביום 24.5.2009. המבקשים מרחיבים בה את הדיבור לגופה של ההתדיינות המשפטית בעניין הסדרת המעמד ובשאלה האם פעלו למיצוי הליכים במשרד הפנים, אם לאו. אשר לאיחור בהגשת ההליך, כל שנטען בבקשה הוא שביום 27.4.2009 פנו המבקשים לבית משפט זה על מנת להגיש ערעור אך נאמר להם כי התקופה להגשת ערעור עומדת על שלושים ימים ולא ארבעים-וחמישה ימים. הם מבקשים להאריך להם את המועד בשים לב לכך שמדובר באיחור קל יחסית ובכך שסיכויי הערעור טובים. המשיבים מתנגדים לבקשה.

3.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים הינו שלושים ימים. ניתן להאריך מועד להגשת ערעור רק "מטעמים מיוחדים" (תקנה 38 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים) (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: התקנות)). הבקשה שלפניי הוגשה למעלה מחודשיים ימים לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים, כמעט חודש ימים לאחר שהמבקשים פנו, לדבריהם, לבית משפט זה ונתקלו בסירוב בקבלת הערעור לרישום. הטעם היחיד לאיחור, אותו מזכירים המבקשים בבקשה, הוא סברתם המוטעית כי עומדים לרשותם ארבעים וחמישה ימים להגשת הערעור. מדובר, אם כן, בטעות שבדין. בעבר שלטה בכיפה הגישה לפיה טעות מסוג זה אינה מהווה ככלל "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד. בעמדה זו חל ריכוך מסוים במהלך השנים (רע"א 9073/01 פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים

(לא פורסם, 29.1.2002). יחד עם זאת, כאשר הטעות נוגעת למועדי ערעור על פסק דין שניתן בבית משפט לעניינים מינהליים, רואים במועדים אלה משום דין מוש רש, ידוע וברור, כך שככלל, טעות לגבי המועדים הנזכרים אינה נחשבת לטעות סבירה המהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד (ראו, (עע"מ 6782/03 ברכיה מוש ב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה – מחוז דרום (טרם פורסם, 9.12.2003); בש"מ 8913/06 זרמי נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה – השומרון (טרם פורסם, 20.2.2007); בש"א 805/08 טחנת קמח מפרץ בע"מ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 11.5.2008); בש"ם 10486/08 המועצה המקומית קריית טבעון נ' תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ (לא פורסם, 2.3.2009)).

4.

גם במקרה שלפניי הטעות הנטענת של המבקשים (או בא-כוחם) לגבי מניין הימים אינה מקימה "טעם מיוחד" להארכת מועד, מה גם שהטעות אינה יכולה להסביר את מועד הפנייה הנוכחי. שהרי אם כבר ביום 27.4.2009 הועמדו המבקשים על כך שהתקופה להגשת ערעור עומדת על שלושים ימים, לא ברור מדוע המתינו חודש נוסף עד להגשת הבקשה להארכת מועד. לכך יש להוסיף כי הטענה בדבר הטעות אינה נתמכת בתצהיר, כמתחייב. אמנם צורף לבקשה תצהיר של אחד המבקשים, אך מ דובר בתצהיר לקוני שנחתם ביום 17.3.2009, עוד בטרם ניתן פסק הדין בבית המשפט קמא. אין בתצהיר זה כדי לתמוך בטענה העובדתית בדבר טעות במניין הימים. שיקולים נוספים המטים את הכף אל עבר דחיית הבקשה הם משכו הארוך יחסית של האיחור וסיכוייו הנמוכים לכאורה של הערעור להתקבל.

הבקשה נדחית.