בש"א 4467/15 יובל שני נ. עו"ד יצחק כהן

1.

במסגרת הליך פשיטת הרגל המתנהל בעניינו של המשיב 1 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, הגיש המבקש בקשה למתן הוראות בה עתר לארבעה סעדים: (א) להורות למשיב 1 להשיב כספים לחשבון נאמנות אותו ניהל עבור המבקש, בהתאם לפסק דין מיום 28.12.2014 שניתן בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בהמרצת פתיחה שהגיש המבקש נגש המשיב 1; (ב) להורות למשיב 1 להגיש דו"ח מאומת בתצהיר בנוגע לניהול אותו חשבון נאמנות; (ג) לחלופין להתיר למבקש לפעול לקיום פסק-הדין הנזכר בדרך של הגשת בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט; (ד) כסעד נוסף עתר המבקש להורות למשיב 2 לאפשר לו לעיין בממצאי חקירותיו.

בהחלטה מיום 27.5.2015 דחה בית המשפט המחוזי את הסעדים הראשון והשלישי, בציינו כי בהשבת הכספים המבוקשת יהא משום העדפת נושים וכי אין מקום להמשיך ולדון בהמרצת הפתיחה שהגיש המבקש נגד המשיב 1 עת כל ההליכים נגדו מעוכבים מכוח צו הכינוס שניתן בעניינו. לעומת זאת קיבל בית המשפט את הסעדים השני והרביעי בציינו כי המשיב 1 ימציא למבקש דו"ח כמבוקש, וכי המשיב 2 יעביר לו מידע "בכפוף לאמור בסעיף 13 לתגובתו" (דהיינו - העברת מידע שלא יפגע בפרטיות המשיב 1 ולשם קידום מטרות החקירה).

ביום 28.6.2015 הגיש המבקש את הבקשה שבפניי בה עתר למתן ארכה של שלושה חודשים להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה. המבקש לא ציין באיזה מועד הומצאה ההחלטה לידיו, אך אף אם נמנה את הימים למן מועד מתן ההחלטה ואף תחת ההנחה כי יש להשיג על ההחלטה בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור, הוגשה הבקשה ביום האחרון שהיה נתון למבקש להגשת ההליך. המבקש ציין בבקשה כי עד למועד הגשת הבקשה טרם נמסר לו כל מידע בהתאם להחלטה הנזכרת - בין מן המשיב 1 ובין מן המשיב 2 - וכי על מנת שיהא בידו לפרוש בפני בית המשפט את התמונה בכללותה ולכלכל צעדיו, ראוי ליתן לו ארכה עד לאחר שהמידע האמור יימסר לו.

2.

המשיב 2 מתנגד לבקשה, בציינו, בין היתר, כי סיכויי ההליך שהגשתו מתבקשת אינם טובים (שכן אין מקום להחריג את עניינו של המבקש מעניינם של יתר נושי המשיב 1), וכי מכל מקום אם המבקש מעוניין להגיש הליך בהתבסס על מידע שיימסר לו בעתיד, ההליך הרלבנטי בו יהא רשאי לנקוט הוא הגשת בקשה בבית המשפט המחוזי לעיון חוזר בהחלטה ולא הליך ערעורי. כן הדגיש המשיב 2 בתגובתו כי בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי עליו להעביר ממצאי חקירה לעיון המבקש לפי שיקול דעתו, וכי בשלב זה לא ראה לנכון להעביר מידע לעיונו. המשיב 3 הודיע כי הוא מצטרף לעמדת המשיב 2.

בתשובה שהגיש המבקש הבהיר הוא כי המשיב 2 לא העביר לידיו כל מידע, וכי לעניין הדו"ח אותו על המשיב 1 להעביר לו בהתאם להחלטה, הרי שלאחר שפנה בעניין לבית המשפט המחוזי הועבר לידיו תצהיר שאינו עונה אחר דרישות ההחלטה (כפי שנקבע בהחלטה מיום 31.8.2015), וכי בכוונתו להגיש בקשה נוספת בעניין. עוד ציין המבקש כי עודו עומד על הגשתו של הליך ערעורי.

3.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכל החומר שבפניי ואיזנתי בין כל השיקולים הצריכים לעניין, החלטתי ליתן למבקש ארכה לצורך הגשת הליך ערעורי.

תחילה אציין כי הצדדים לא התייחסו בטיעוניהם לדרך ההשגה הנכונה על החלטת בית המשפט המחוזי, ויצאו מן ההנחה כי יש להשיג עליה בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור, כפי שביקש המבקש. ואולם, לאחר עיון בהחלטה נוטה אני לומר כי יש לסווג את ההחלטה כפסק-דין, שכן מדובר בהחלטה המביאה לכלל סיום יחידה דיונית העומדת על רגליה - האם יש להורות למשיב 1 להעביר סכום כספי לחשבון נאמנות בהתאם לפסק דין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 28.12.2014, או שמא אין להורות כן כיוון שהדבר יהווה העדפת נושים אסורה. בית המשפט המחוזי קבע כאמור כי אין להורות על העברת הסכום הכספי ועוד הוסיף והורה כי המבקש אינו רשאי לפעול להשבת הסכום גם בנתיב של הגשת בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט במסגרת ההליך בו ניתן פסק הדין מכוחו מתבקשת השבת הכספים. בהינתן קביעות אלו נסתם הגולל על עמדת המבקש לפיה יש להורות כבר בשלב זה על השבת הכספים על יסוד פסק-הדין או לאפשר לו לפעול בעניין במסגרת ההליך בגדרו ניתן (עמדה אותה הוא מבקש לבסס על הטענה כי כספי הנאמנות אינם מהווים חלק מנכסי המשיב 1).

מכל מקום, בקשת הארכה הוגשה טרם חלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור, וממילא הוגשה היא טרם שחלף המועד להגשת ערעור בזכות. לפיכך, בכל מקרה בשום שלב לא התגבש אינטרס של המשיבים בדבר סופיות ההחלטה.

לכך יש להוסיף כי המבקש הגיש את הבקשה נוכח עמדתו כי ראוי לבחון האם יש במידע שעל מסירתו הורה בית המשפט כדי לשנות לעניין ההליך הערעורי. בפועל לא נמסר למבקש כל מידע מן המשיב 2 וגם לעניין התצהיר שנמסר על ידי המשיב 1 קבע בית המשפט המחוזי כי אין הוא ממלא אחר החלטתו (ועיון במערכת "נט המשפט" מלמד כי בקשה נוספת שהגיש המבקש בעניין ביום 29.9.2015 טרם הוכרעה). על כן, גישתו של המבקש לפיה ראוי היה להמתין למסירת המידע טרם הגשת ההליך הערעורי לא הגיעה בפועל לכלל בחינה, ואיני סבורה כי על בסיס החומר שבפניי ניתן לומר כי הנחתו לפיה למידע שיועבר לעיונו עשויה להיות רלבנטיות להליך הערעורי שביקש להגיש, משוללת יסוד (וגם אם לגישת המשיב 2 המידע היה עשוי לכל היותר להצדיק הגשת בקשה לעיון חוזר, הרי שגם על מנת לשקול את הצורך להגיש בקשה כזו נכון היה לבקש ארכה להגשת הליך ערעורי על ההחלטה המקורית).

בהתחשב בשיקולים אלו כולם, דומה בעיני כי התוצאה אליה מכוונים המשיבים 2-3 לפיה תחסם דרכו של המבקש מהעלאת טענותיו בבית משפט זה (בפרט נוכח הנחתי כי רשאי הוא להגיש ערעור בזכות על ההחלטה), תהא בנסיבות העניין תוצאה בלתי מידתית.

אשר על כן ניתנת למבקש ארכה להגשת הליך ערעורי, כך שזה יוגש בתוך שבעה ימים מעת המצאת החלטה זו לידיו. המבקש יציין את הארכה בפתח ההליך שיגיש ויצרף את החלטתי כנספח.

בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.