בש"א 4514/15המוסד לביטוח לאומי נ. עלי פאוזי חטיב

1.

בפניי בקשה מטעם המוסד לביטוח לאומי, להתיר לו הגשת ערעור.

אלו בקצרה העובדות הצריכות לעניין:

י.מ.א רהיטים בע"מ נתונה בהליכי פירוק, והמשיב 7 מונה כבעל תפקיד לבדיקת תביעות חוב של עובדיה. בהחלטות מיום 18.2.2015 דחה המשיב 7 תביעות חוב שהגישו המשיבים 1-6, ואלו ערעורו על החלטותיו בפני בית המשפט המחוזי בחיפה. ערעוריהם של המשיבים 1-6 התקבלו בהחלטה מיום 26.5.2015, במובן זה שנקבע כי העניין יושב למשיב 7 "על מנת שיאשר את התביעות ויעבירן למל"ל, למעט אם ימצא טעמים טובים שלא לעשות כן".

יצוין כי המשיב 7 עתר בהליך קמא לצירוף המוסד לביטוח לאומי כצד להליך, אך בהחלטה הנזכרת דחה בית המשפט את הבקשה, בקובעו:

"לא מצאתי יסוד מספיק לטענת המשיב [7] בעניין צירופו של המל"ל כמשיב בערעור. הערעור הוא על החלטתו, בחזקתו כבעל תפקיד, בתביעת החוב שהגישו [המשיבים 1-6]. תקנה 96 לתקנות [תקנות פשיטת הרגל תשמ"ה-1985 (להלן: תקנות פשיטת הרגל )] שמכוחה הוגש הערעור איננה מקנה למל"ל מעמד בהליך זה והמשיב [7] גם לא תמך את טענתו באסמכתא מתאימה".

2.

המוסד לביטוח לאומי מבקש כאמור להגיש ערעור על ההחלטה. לטענתו תקנה 96 לתקנות פשיטת הרגל מקנה לו זכות ערעור על החלטת נאמן, ומכאן נגזרת גם זכות הערעור שלו לבית משפט זה, ועוד הוא מדגיש כי בכל מקרה נתונה לו זכות ערעור נוכח הפגיעה בזכויותיו כמי שיידרש לשאת בתשלום הגמלה למשיבים 1-6. לטענתו בנסיבות העניין מהווה הוא צד מהותי להליך, והוא מציין בהקשר זה כי במקרים דומים אחרים אכן צורף כצד.

כונס הנכסים הרשמי (אשר תחילה הגיש אף הוא בקשה מטעמו להתיר לו הגשת ערעור אך לבסוף חזר בו ממנה (בש"א 4198/15)) והמשיב 7 סבורים כי יש להיעתר למבוקש ולאפשר את הגשת הערעור.

לעומתם המשיבים 1-6 מתנגדים לבקשה. תחילה טוענים הם כי בניגוד לנטען תקנה 96 לתקנות פשיטת הרגל כלל אינה מקנה למוסד לביטוח לאומי זכות להשיג על החלטת בעל התפקיד, ועל כן, כך נטען, ומשאין לו מעמד בהליך, אין מקום לאפשר לו להגיש ערעור. עוד הודגש כי המשיב 7 לא הגיש ערעור מטעמו, וכי אין זה מתפקידו של המוסד לביטוח לאומי לבחון תביעות חוב, כך שעמדתו בעניין אינה רלבנטית.

3.

לאחר שעיינתי בכל החומר שבפניי ושקלתי בדבר החלטתי להיעתר לבקשה, ולאפשר את הגשת הערעור בידי המוסד לביטוח לאומי.

שאלת צירופו של המוסד לביטוח לאומי כמשיב להליך עמדה בפני בית המשפט המחוזי באופן מפורש שכן המשיב 7 עתר לצירופו כבר בתגובתו לערעורים שהגישו המשיבים 1-6. בית המשפט המחוזי אכן התייחס לבקשה זו בהחלטה מיום 26.5.2015 וכאמור לעיל דחה אותה בקובעו כי למוסד לביטוח לאומי אין מעמד בהליך זה.

מן הבקשה והתגובות שבפניי עולה כי הצדדים עודם חלוקים בשאלה האם למוסד לביטוח לאומי יש מעמד בהליך הנוגע לתביעת חוב של עובדי חברה בפירוק, מכוח העובדה שהוא מחויב בתשלום הגמלה לעובדי החברה בהתאם להוראת סעיף 182 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 ו/או מכוח תקנה 96 לתקנות פשיטת הרגל. כפועל יוצא של מחלוקת זו עולה גם שאלת מעמדו של המוסד לביטוח לאומי להגיש הליך ערעורי על ההחלטה, ובכלל זאת על ההכרעה בשאלת מעמדו. ובמילים אחרות, בדחיית בקשת המוסד לביטוח לאומי להתיר לו הגשת הליך ערעורי מטעמו, יהא משום הכרעה באחת מן השאלות הערעוריות אותן הוא מבקש לעורר, היא שאלת מעמדו בהליכים כגון דא. על כן, נראה בעיני כי ראוי לאפשר למוסד לביטוח לאומי להגיש הליך ערעורי מטעמו ולהעלות את טענותיו.

יודגש כי המסקנה האמורה נובעת בנסיבות הקונקרטיות של העניין מכך שצירופו של המוסד לביטוח לאומי התבקש כבר בערכאה קמא ומכך שבית המשפט דחה את הבקשה במסגרת ההחלטה בה קיבל את הערעורים על החלטות המשיב 7. בכך שונה ענייננו ממצב דברים בו צד שלישי יודע על קיומו של הליך משפטי אך "יושב על הגדר" וצירופו מתבקש לראשונה רק לאחר סיום ההליך (ראו ע"א 6906/14 יצחקי נ' ארז (5.8.2015) והאסמכתאות המובאות שם); ממצב דברים בו בקשת הצטרפות נדחית בהחלטת ביניים והצד השלישי בוחר שלא להשיג על כך במועד, ומבקש לעלות על עגלת הערעור רק בסיום ההליך בערכאה הדיונית (ראו בש"א 218/00 דיירי מבנה עופרים בע"מ נ' החברה להגנת הטבע , פסקה 5 (4.5.2000)); או ממצב דברים בו צד שלישי מבקש להשיג על פסק דין אשר ניתן בהליך שהתנהל בלא כל נגיעה או התייחסות ישירה אליו (ראו והשוו: עע"ם 7064/03 אדם טבע ודין - אגושה ישראלית לשמירה על הסביבה נ' שקל (12.11.2003); עע"ם 105/13 חברת י. סהר נכסים (1996) בע"מ נ' האגודה לזכויות האזרח בישראל (28.2.2013)). לעומת זאת במקרה דנן התבקש כאמור צירופו של המוסד לביטוח לאומי כבר במסגרת תגובת המשיב 7 לערעורים שהגישו המשיבים 1-6 על החלטותיו, וההזדמנות הראשונה בה ניתן להשיג על ההחלטה הדוחה את בקשת ההצטרפות, היא במסגרת הליך ערעורי על ההחלטה המקבלת את הערעורים מטעם המשיבים 1-6. עוד אדגיש כי לא נעלם מעיני כי בקשת ההצטרפות בבית המשפט המחוזי לא הוגשה בידי המוסד לביטוח לאומי כי אם בידי המשיב 7, אך בנסיבות המיוחדות של העניין עליהן עמדתי לעיל - ובכלל זאת העובדה שהבקשה שהוגשה בעניינו של המוסד לביטוח לאומי נוגעת לשאלת מעמדו בהליכים כגון דא וניתנה החלטה בעניין מבלי שנתבקשה תגובה מטעמו (ויצוין כי הצדדים לא התייחסו לשאלה האם המוסד לביטוח לאומי כלל היה מודע להליך שהתנהל בערכאה קמא), וכן העובדה שלא היה באפשרותו להשיג על ההחלטה בעניין במועד מוקדם יותר - סבורני כי אין בכך כדי לשנות מן המסקנה לפיה יש להיעתר לבקשתו של המוסד לביטול לאומי להתיר לו להגיש ערעור מטעמו.

4.

סיכומם של דברים - מכל הטעמים המפורטים לעיל ומבלי להביע כל עמדה בשאלת מעמדו של המוסד לביטוח לאומי ביחס להכרעות בעל תפקיד בתביעות חוב של עובדים נגד חברה בפירוק, שאלה שראוי לה כי תתברר בפני המותב אשר ידון בערעור, תותר הגשת הערעור בידי המוסד לביטוח לאומי.

הודעת הערעור תוגש בתוך שבעה ימים מעת המצאת ההחלטה. לאחר הגשת הודעת הערעור תתייק המזכירות את החלטתי זו בתיקי השופטים ותביא את הבקשה לעיכוב ביצוע שהגיש המוסד לביטוח לאומי במסגרת ההליך שבכותרת בפני שופט תורן.

בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.