בש"א 4520/19 יהוסף חיים עבדה נ. הנהלת בתי המשפט

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 8.4.2019 (ע"א 47599-12-18, כבוד הרשם ש' סרחאן ) (להלן: פסק הדין ).

2.

מקורו של ההליך הוא בתביעה שהגיש המבקש לבית משפט השלום בפתח תקווה בשנת 2009. התביעה נדחתה בפסק דין מיום 2.12.2012 בשל אי הפקדת עירבון (ת"א 6726-11-09, כבוד השופטת ש' קמיר-וייס ). ביום 18.11.2018 הגיש המבקש בקשה להחזר האגרה ששולמה במסגרת הליך זה, וביום 19.11.2018 ניתנה החלטה של בית משפט השלום לפיה החזר האגרה יהיה בהתאם לתקנות (להלן: ההחלטה מיום 19.11.2018 ). ביום 20.12.2018 הגיש המבקש ערעור על ההחלטה מיום 19.11.2018. בגדר פסק הדין מושא הבקשה שלפניי, מיום 8.4.2019, הורה רשם בית המשפט המחוזי על מחיקת הערעור בקבעו שעל ההחלטה מיום 19.11.2018 ניתן לערער ברשות ולא בזכות. המבקש הגיש תחילה בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 8.4.2019, וזו נדחתה בהחלטת הרשם מיום 16.4.2019, בקבעו כי לא ניתן להפוך הליך שהוגש כערעור בזכות לבקשת רשות ערעור. בעקבות זאת, המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי (ע"ר 23951-05-19, כבוד השופטת מ' בן-ארי ). ערעור זה נמחק אף הוא בפסק דין מיום 5.6.2019 (להלן: פסק הדין מיום 5.6.2019 ) מהנימוק שהמבקש רשאי להשיג על פסק הדין רק באמצעות הגשת הליך ערעורי לבית המשפט העליון.

3.

ביום 3.7.2019 הגיש המבקש את הבקשה שבכותרת, לה צורפה בקשת רשות ערעור. לטענת המבקש פסק הדין מיום 5.6.2019 הומצא לו רק ביום 16.6.2019, והוא הזדרז בהגשת הבקשה שבכותרת בסמוך לאחר מכן. המבקש מוסיף ומעלה טענות באשר לסיכויי ההליך להתקבל. המשיבה מתנגדת לבקשה.

4.

מקורה של הבקשה שלפניי הוא בטעות של המבקש שסבר כי ניתן להשיג על פסק הדין באמצעות הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי (חלף הגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה). בפתח הדברים יש לציין כי טעות שבדין אינה משמשת, בדרך כלל, צידוק לאיחור בהגשת ההליך הערעורי ( ראו: בש"מ 6229/11

דון יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה , פיסקה 8 (10.1.2012)). אף בנסיבות העניין שלפניי, ולאחר שנתתי דעתי לעובדה שהמבקש אינו מיוצג, אני סבורה כי הטעות של המבקש אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור, וזאת מהטעמים הבאים (ראו והשוו: בש"א 2840/16 איליאייב נ' רוזנברג שירותי חקירות ואבטחה בארץ ובחו"ל (17.7.2016)):

ראשית, בהתחשב בכך שפסק הדין ניתן ביום 8.4.2019 המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור הוא יום 16.5.2019. היינו, הבקשה שבכותרת, אשר הוגשה ביום 3.7.2019, הוגשה באיחור ניכר ומשמעותי.

שנית, סיכויי ההליך הערעורי אשר מתבקשת ארכה להגשתו אינם נחזים להיות גבוהים כלל ועיקר . בגדר פסק הדין נקבעה מהי הדרך הדיונית שבה יש להשיג על ההחלטה מיום 19.11.2018, ואין בה כל קביעה לגופו של עניין באשר לשאלת החזר האגרה. היינו, הבקשה שלפניי אינה מכוונת להארכת המועד להגשת הליך ערעורי על ההחלטה בעניין האגרה, אלא להארכת המועד להגשת הליך ערעורי על פסק הדין בגדרו נקבע מהי דרך ההשגה על ההחלטה בעניין האגרה. סוגיה זו, על פני הדברים, אינה מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של בעלי הדין.

5.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, בהתחשב בכך שהמבקש אינו מיוצג ולפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות.