בש"א 4623/16 ששון ויטוריו נ. חב' חלונית בע"מ

1.לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 8.3.2016 (רע"א 45421-02-16). במסגרת ההחלטה נדחתה בקשת רשות ערעור מטעם המבקש על החלטת בית משפט השלום המקבלת את בקשת המשיבה להורות על עיכוב הליכים ביחס לתובענת המבקש, וזאת בשל תנית בוררות (להלן: ההחלטה ). המשיבה מתנגדת לבקשה.

2.בקשת הארכה הוגשה ביום 8.6.2016, וצורף לה עותק של בקשת רשות הערעור גופה. לטענת המבקש, מדובר באיחור של יום אחד בלבד וזאת מאחר שההחלטה הומצאה לו רק ביום 8.5.2016 באמצעות דואר רשום. בתחילה הוגשה הבקשה באופן לקוני וללא תצהיר. משכך, אפשרתי למבקש להגיש בקשה מתוקנת והוא אכן עשה כן. מן הבקשה המתוקנת עולה כי עד ליום 1.6.2016 התנהלו בין הצדדים מגעי פשרה לפתרון המחלוקות ביניהם. רק ביום 1.6.2016, משהתברר למבקש כי מגעי הפשרה לא נשאו פרי, הבין כי אין מנוס מהגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה, ואולם בשל קוצר הזמן לא עלה בידו לסיים את הכנתה ולהגישה עד ליום 7.6.2016, הוא המועד האחרון על פי דין לשיטתו של המבקש.

3.בתגובתה לבקשת הארכה ציינה המשיבה כי על פי רישומי מערכת "נט המשפט" ההחלטה הומצאה למבקש עוד ביום 9.3.2016, באמצעות הפקסימיליה או הדואר האלקטרוני, מה גם שבא-כוח המבקש צפה בה עוד ביום נתינתה. על כן, כך על פי הנטען, הבקשה להארכת מועד הוגשה זמן רב לאחר חלוף המועד להגשת בקשת רשות הערעור. המשיבה המשיכה וציינה כי בניגוד לטענת המבקש, אין במגעים אשר התנהלו בין הצדדים כדי להצדיק את מתן הארכה המבוקשת.

4.בהמשך הדרך אפשרתי למבקש להגיש תשובה לתגובה האמורה, ולאחר מכן אף הוריתי לו להשלים את תשובתו ולהתייחס לטענת המשיבה בסוגית מועד ההמצאה. משכך, ביום 4.8.2016 הגיש המבקש הודעה אשר נתמכה בתצהיר מטעם בא כוחו, בגדרה צוין כי על אף הרישומים המופיעים במערכת "נט המשפט" ההחלטה לא הומצאה לו באמצעות הפקסימיליה או באמצעות הדואר האלקטרוני, וההמצאה היחידה בוצעה ביום 8.5.2016 באמצעות דואר רשום.

5.כידוע, נקודת המוצא היא כי בעל דין נדרש להקפיד ולעמוד במועדים הקבועים בדין להגשת הליכים ערעוריים. בית המשפט אמנם מוסמך להאריך את המועד להגשת הליכים כאמור, אולם זאת רק בהתקיים "טעם מיוחד" לכך (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). שאלת קיומו של "טעם מיוחד" נבחנת בהתאם לנסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה ולאיזון הראוי בין השיקולים השונים (בר"מ 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה (10.12.2013); בש"א 954/11 הוליס תעשיות בע"מ נ' מדינת ישראל - רשות המיסים (14.3.2011)) .

6.לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל אך זאת תוך חיוב המבקש בהוצאות לטובת המשיבה.

7.אכן, גם בבקשת הארכה המתוקנת אשר הוגשה על ידי המבקש לא ניתן פירוט מלא לגבי מכלול הנסיבות אשר הובילו את המבקש להסתמך על מגעי הפשרה ולהימנע מהכנת בקשת רשות הערעור והגשתה במועד. לא למותר לציין בהקשר זה כי הגם שכל מקרה נבחן לפי נסיבותיו הפרטניות, כאמור לעיל, הנטייה להיעתר לבקשת ארכה המבוססת על נימוק שעניינו כישלון משא ומתן אשר התנהל בית הצדדים ליישוב הסכסוך ביניהם, הינה מצומצמת למדי (למשל, בש"א 1642/11 אליאב נ' שמואלוב (22.3.2011)). עוד אציין, כי המשוכה העומדת לפני המבקש בגדר בקשת רשות הערעור גבוהה, וזאת בין היתר בשים לב למבחנים החלים ביחס לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי". גם נתון זה שוקל לרעת המבקש.

8.מן העבר השני יש להביא בחשבון את העובדה שעל פי התצהיר אשר ניתן על ידי בא כוח המבקש, ההחלטה לא הומצאה לו באמצעות הפקסימיליה או באמצעות דואר אלקטרוני, אלא רק - לראשונה - ביום 8.5.2016 באמצעות דואר רשום. בנסיבות אלה, וחרף התדפיס אשר הופק ממערכת "נט המשפט" ואשר צורף לתגובת המשיבה, לא ניתן לקבוע כי ההחלטה הומצאה למבקש ביום 8.3.2016, כפי טענת המשיבה (ראו והשוו, תקנה 497א(א1) ו-497ג(ג2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). זאת ועוד, צפייה ביוזמת בעל הדין או מי מטעמו אינה מהווה, ככלל, המצאה כדין, וממילא אין בה כדי להתחיל את מרוץ הימים להגשת הליך ערעורי (למשל, בש"א 7703/15 פלונית נ' פלוני (15.1.2016), פיסקה 2; ע"א 3693/15 לנגוצקי נ' רציו חיפושי נפט שותפות מוגבלת (5.11.2015), פיסקה 2(א)).

על רקע האמור, ובהיעדר טענה לפיה יש להחיל בענייננו את "חריג הידיעה" - המסקנה היא כי מועד המצאתה של ההחלטה לידי המשיב חל ביום 8.5.2016. בקשת הארכה, בצירוף בקשת רשות הערעור גופה, הוגשו כאמור ביום 8.6.2016, ומדובר איפוא באיחור קצר של יום אחד בלבד. המשיבה לא ביססה טענה בדבר הסתמכות ממשית על יום איחור זה. נתונים אלה שוקלים לטובת היענות לבקשה. לכך מצטרף הנתון שגם המשיבה, בתגובתה, לא פיזרה את הערפל בכל הנוגע לנסיבות ניהול מגעי הפשרה בין הצדדים ואפשרות הסתמכותו של המבקש על מגעים אלה.

9.משהבאתי בחשבון את השיקולים הנוגדים הקיימים בענייננו, הגעתי כאמור לכלל מסקנה כי הפתרון המאוזן והמידתי מצוי במתן ארכה (בת יום אחד) להגשת בקשת רשות הערעור עד למועד הגשתה בפועל, אך זאת תוך חיוב המבקש בשכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ₪ לטובת המשיבה. וזו, אם כן, החלטתי.

10.המזכירות תפתח תיק מתאים ותתייק בו את בקשת רשות הערעור ואת החלטתי זו. המבקש יסדיר את תשלום האגרה ואת יתר הסוגיות הפרוצדורליות מול מזכירות בית המשפט, וזאת תוך 10 ימים מיום המצאת החלטה זו (ימי הפגרה במניין).