בש"א 4672/09 נעמי טבוש נ. אילנה אורן

1.

בבקשה שלפני מתבקש להאריך המועד להגשת ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו מיום 12.1.09 . הבקשה הוגשה ביום 2.6.09 . לחילופין נתבקש לאפשר למבקשת להצטרף כמערערת לערעור תלוי ועומד בהשגה על אותו פסק-דין – הוא ע"א 1829/09. המשיבה מתנגדת לבקשה.

2.

לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין, מסקנתי היא כי דין הבקשה – על שני ראשיה – להידחות. אקדים ואציין, כי האספקלריה לדיון בבקשה זו הינה דיני הארכת המועד ולא דיני ההצטרפות לערעור (תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). כך הדבר, שכן אין חולק כי המבקשת היתה בעלת דין בבית המשפט קמא ובעלת זכות לערער לבית משפט זה. משאיחרה, שומה עליה לבקש – ולקבל – ארכה להגשת הערעור ואין לעקוף חובה זו שבדין על דרך של בקשת הצטרפות להליך תלוי ועומד שאינו אלא ערעורם של בעלי דין אחרים באותו ההליך-ערעור שהוגש במועד.

3.

אולם כאמור לעיל, גם תחת דיני הארכת המועד, אין להיעתר לבקשה שלפני. איחורה של המבקשת הוא ניכר – למעלה מ-4 חודשים. חובתה להביא "טעם מיוחד" – כהוראת סעיף 528 לתקנות – מקבלת תוקף מיוחד. בחובה זו לא עמדה המבקשת. הטעם שהובא לפני היה העובדה כי זכות המקרקעין שהיתה של המבקשת נמכרה לאחר לפני זמן רב; ואותו אחר התחייב לטפל בתביעה החוזית שהוגשה כנגד המבקשת בגין טענה לחבותה בעשיית עושר ולא במשפט – לטובת המשיבה. הובא לפני אף תצהיר של אותו רוכש מקרקעין – הוא מר לייעזר – לפיו חדל בטיפול בהליך זה ולא דאג – כפי שהתחייב – לטפל בצירופה של המבקשת כמערערת בהליך שהוגש במסגרת ע"א 1829/09 הנזכר. אין בטעם זה די בנסיבות המקרה בכדי להצדיק איחור כה מ מוש ך. גם אם אכן נפלה תקלה בטיפולו של מר לייעזר בנדון – ואיני מביע בכך כל עמדה – הרי שעניין זה הינו בין המבקשת לבין מר לייעזר ואין הוא יכול לשמש כעילה להארכת מועד תוך חשיפת המשיבה לערעורה של המבקשת באיחור כה ניכר. ער אני

לטענותיה של המבקשת אודות גילה ומצבה הרפואי, אולם באלו אין לשנות עניין זה של חלוקת סיכונים וסיכויים שבין בעלי הדין. אוסיף ואדגיש לעניין אחרון זה, כי המשיבה הסתמכה גם הסתמכה על חלוף המועד, ונפתחו כנגד המבקשת הליכי הוצאה לפועל שרק בעקבותיהם באה לעולם הבקשה שלפני. להסתמכות זו יש ליתן משקל ויש בה בנסיבות המקרה כדי לאיין את אמת המידה המקלה יותר הננקטת לעיתים שעה שמ דובר בהארכת מועד להגשת ערעור שעה שתלוי ועומד כבר ערעור באותו העניין (בש"א 356/89 בריק נ' בנק אוצר החייל פ"ד מג(4) 22, 1989). בכך, יצוין, שונה גם העניין שנדון לפני מהנסיבות שנדונו לפני כב' הרשמת ג' לוין בבש"א 3763/09. במקרה אחרון זה נעתרה כב' הרשמת לבקשה להאריך המועד להגשת ערעור במסגרת אותו סכסוך שלפני. אלא ששם היה משך האיחור בפנייה לבית משפט זה קצר יותר (קרוב ל-3 חודשי איחור) ועלתה תמונה של אי הבנה שלא היתה בשליטת מבקש הארכה. אלא שכאן הנסיבות שונות הן וקשורות במערכת ההסכמים והיחסים בין המבקשת לבין מר לייעזר ובכך, בשים לב גם לאיחור המ מוש ך והסתמכות המשיבה, אין עילה להארכת המועד והבקשה בנדון נדחית אפוא. אין צו להוצאות בהליך זה.