פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
4733/14
לפני:
כבוד הנשיא א' גרוניס
המבקשים:
1. חנן דהן
2. רכבת ישראל
3. הפניקס הישראלי - חברה לביטוח בע"מ
4. אבנר - איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. טטננבאום נמרוד
2. המוסד לביטוח לאומי
בקשה לאיחוד דיון
תגובת המשיב 2 מיום 25.8.2014
בשם המבקשים:
עו"ד ניסן גיצה
בשם המשיב 2:
עו"ד אמיר מחאמיד
החלטה
1.
לפניי בקשה לאיחוד הדיון בת"א 26286/08 (שלום – תל-אביב-יפו) (להלן – ההליך בתל-אביב ) עם ת"א 1126-04-13 (שלום – חדרה) (להלן – ההליך בחדרה ), בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו. ההליך בתל-אביב עניינו תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונת דרכים, התשל"ה-1975 שהגיש המשיב 1 נגד המבקשים בגין נזק גוף שנגרם לו בעקבות תאונת דרכים. ההליך בחדרה הוא תביעת שיבוב שהגיש המשיב 2 נגד המבקשים 3-1 בגין תגמולים ששולמו למשיב 1 בעקבות אותה תאונה. המבקשים טוענים כי בשני ההליכים מתעוררות שאלות משותפות בנושא זכאות המשיב 1 לפיצוי, בהתאם לרע"א 444/87 אלסוחה נ' עזבון המנוח דוד דהן ז"ל , פ"ד מחד(3) 397 (1990) (להלן – הלכת אלסוחה ) ובנוגע לשיעור תגמולי המשיב 2 שינוכו מתביעת המשיב 1 והשיפוי לו זכאי המשיב 2. לטענתם, איחוד הדיון דרוש כדי למנוע הכרעות סותרות. בנוסף, הם טוענים כי איחוד הדיון מתחייב גם לאור רע"א 5123/10 זטולובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי , פיסקה 16 (21.8.2012) (להלן – הלכת זטולובסקי ), שם נפסק כי בנסיבות מסוימות, קביעה שיפוטית שנקבעה בתביעה של נפגע בתאונת דרכים נגד המזיק לגבי יחס הנכויות תשמש גם בתביעת שיבוב של המשיב 2 כנגד המבטחות.
2.
המשיב 2 מתנגד לבקשה. לדבריו, מרבית ההתדיינות בהליך בתל-אביב, שתתמקד בהיקף נזקיו של המשיב 1, איננה רלוונטית להליך בחדרה. הוא טוען כי קיים שוני בעילות התביעה בשני ההליכים ובשאלות העיקריות שבמחלוקת וכי שתי התביעות אינן מחייבות בחינה של אותן ראיות ושמיעת אותם עדים. בנוסף, הוא דוחה את הטענה כי קביעות שיפוטיות סותרות עלולות לגרום לחוסר התאמה אריתמטי ומציין כי בניגוד לטענת המבקשים, במקרה דנא כלל לא מתעורר צורך לדון בתחולת הלכת אלסוחה . המשיב 2 טוען כי בשני המקרים אומנם יהא צורך לדון בקשר הסיבתי בין תאונת הדרכים לבין גמלת הנכות הכללית המשולמת למשיב 1, אך אופן הדיון בשאלה זו שונה בכל אחד מההליכים. לטעמו, בתביעה של נפגע התאונה ימונו מומחים רפואיים לשם קביעת נכויותיו ויחס הנכויות. לעומת זאת, בנסיבות העניין, בהתאם להלכת
זטולובסקי , קביעת יחס הנכויות בהליך בחדרה תסתמך על קביעות הוועדה הרפואית הרלוונטית במשיב 2, בלא שיידרש מינוי מומחים או שמיעת עדים. לאור האמור, טוען המשיב 2 כי איחוד הדיון יעכב את הדיון בתביעתו, יסרבל את ההליך וישלול את זכויותיו על פי ההסכם רב השנים בינו לבין חברות הביטוח. המשיב 1 לא השיב לבקשה, חרף האמור בהחלטתי מיום 20.7.2014, אשר נשלחה לבא כוחו בפקס.
3.
דין הבקשה להידחות. אכן, כפי שנקבע, במקרים רבים יהיה מקום לאחד את הדיון בתביעות נזיקין של נפגע בתאונת דרכים עם תביעות שיבוב של המוסד לביטוח לאומי נגד חברות הביטוח. תביעות אלה מעוררות לא אחת שאלות משותפות ומחייבות בחינת אותן ראיות ושמיעת אותם העדים (ראו, בש"א 7694/13 המוסד לביטוח לאומי נ' איילון חברה לביטוח בע"מ , פיסקה 4 (3.12.2013)). עם זאת, במקרה שלפנינו, מתעורר ספק אם איחוד הדיון בשני ההליכים נושא הבקשה יביא לייעול ההליכים ולחסכון בזמן באופן המגשים את תכליתה של תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. זאת, במיוחד נוכח טענת המשיב 2, שלא נסתרה על ידי המבקשים, בדבר ההבדלים בין שני ההליכים מבחינת אופן קביעת יחס הנכויות והעדר הצורך במינוי מומחים רפואיים בהליך בחדרה. בנסיבות אלה, אין להיענות לבקשה.
4.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ז' באלול התשע"ד (2.9.2014).
ה נ ש י א