פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
1141/16
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקשת:
ביטוח ישיר איי.די.איי חברה לביטוח
נ ג ד
המשיבים:
1.
המוסד לביטוח לאומי
2. פלוני
3. מגדל חברה לביטוח
4. עדי מנביץ
בקשה לאיחוד תובענות
בשם המבקשת: עו"ד
אמיתי יחיאלי
בשם המשיב 1: עו"ד
רינת מישאל
בשם המשיב 2: עו"ד
עדנה אוריון
החלטה
1.
לפני בקשה לאיחוד תובענות לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנה 7 ), להעברת תא"ק 8254-02-15 מבית משפט השלום בקריות לבית משפט השלום בירושלים ואיחודו שם עם ת"א 9287-10-13.
2.
ענייננו בשתי תובענות שהוגשו בגין נזק שנגרם למשיב 2 כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 6.2.2008 (להלן: התאונה הראשונה ) . המוסד לביטוח לאומי (המשיב 1, להלן: המל"ל ) הגיש תביעה חוזית בסדר דין מקוצר נגד המבקשת בבית משפט השלום בקריות בגין הגמלאות ששולמו למשיב 2 כתוצאה מהתאונה (תא"ק 8254-02-15), והמשיב 2 הגיש תביעה נזיקית נגד המבקשת בבית משפט השלום בירושלים בגין התאונה הראשונה ונגד שתיים אחרות בגין תאונה אחרת שאירעה ביום 29.11.2010 (להלן: התאונה השנייה ) (ת"א 9287-10-13).
3.
בבקשה נטען כי שתי התובענות עוסקות בנזקיו של המשיב 2 כתוצאה מהתאונה הראשונה, וכי חרף העובדה שתביעת המל"ל הוגשה בעילה חוזית, התביעה צפויה להתנהל כתביעה נזיקית, היות שהתקבלה בקשת המבקשת במסגרת ת"א 9287-10-13 להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדות הרפואיות של המל"ל ומונה מומחה רפואי לבדיקת המשיב 2. נוכח האמור, ועל מנת למנוע הכרעות סותרות, נטען כי יש להורות על איחוד התובענות כך שיידונו בבית משפט השלום בירושלים – בעיר מגוריו של המשיב 2.
4.
הבקשה לאיחוד תובענות אלו וקביעת הדיון המאוחד בהן בבית משפט השלום בירושלים נדונה לראשונה בבש"א 7115/15 ונדחתה בהחלטתי מיום 17.11.2015, היות שבאותו זמן המבקשת טרם הגישה בקשת רשות להתגונן בתא"ק 8254-02-15 כנדרש בהליך של סדר דין מקוצר. בינתיים הגישה המבקשת בקשת רשות להתגונן, ובקשתה התקבלה ביום 27.1.2016 על-ידי בית משפט השלום בקריות. משכך, ובהתאם להחלטתי האמורה, ניתן לדון בשנית בבקשת האיחוד.
5.
בדומה לעמדה שהציג בבש"א 7115/15, שב ומתנגד המל"ל לבקשת האיחוד גם במסגרת הליך זה. לטענתו, אין לאחד בין התביעה החוזית, לשיבוב הגמלאות ששולמו למשיב 2 כתוצאה מהתאונה הראשונה מכוח ההסכם רב-השנים מול חברות הביטוח, והתביעה הנזיקית של המשיב 2 לפיצויים בשל נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה הראשונה – ודאי בתאונה השנייה שאיננה נדונה כלל במסגרת תביעת השיבוב – לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: הפלת"ד ). כמו כן, נטען כי החלטת בית המשפט בת"א 9287-10-13 לאשר הבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדות הרפואיות איננה רלוונטית לתביעת השיבוב שהגיש המל"ל, הואיל ובתביעה זו קביעת הוועדות הרפואיות היא המחייבת. עוד מדגיש המל"ל כי גם אם ייקבע אחוז נכות שונה למשיב 2 במסגרת התביעה הנזיקית, אין בכך כדי להשליך על היקף השיפוי לו זכאי המל"ל מכוח ההסכם.
6.
המשיב 2 אינו מתנגד לבקשה ובלבד שהדיון בתובענות – ככל שיאוחד – יתקיים בבית משפט השלום בירושלים. המשיבה 3 מסכימה לבקשה.
7.
דין הבקשה להידחות.
הגם ששתי התובענות עוסקות בנזקיו של המשיב 2 כתוצאה מתאונת הדרכים הראשונה, דומה כי איחוד הדיון בהן לא יתרום ליעילות הדיונית בבירורן באופן המגשים את תכליתה של תקנה 7. כבר נקבע בעבר בפסיקתנו כי "אין מקום לאחד את הדיון בתביעות השיבוב החוזיות שמגיש המוסד לביטוח לאומי נגד חברות ביטוח בגין התגמולים המשולמים על ידן לנפגעי
תאונות דרכים עם תביעותיהם של הנפגעים עצמם נגד חברות הביטוח לפי הפלת"ד, שכן מדובר בתביעות המבוססות על עילות תביעה שונות, שאין תלויות זו בזו, ונוכח הצפי כי איחוד הדיון בתביעות אלה יביא לסרבול ההליכים והארכתם" ( בש"א 5162/07
הפניקס הישראלי – חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (8.7.2007); בש"א 7516/10 המוסד לביטוח לאומי נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ
(21.11.2010); בש"א 4733/14 דהן נ' טננבאום
(2.9.2014)).
8.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ח
באלול התשע"ו (21.9.2016).
ש
ו פ ט