בש"א 6912/19קרנית- קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ. פלוני

1 .

לפניי בקשה לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ), לאיחוד הדיון בת"א 45830-12-17, המתנהל בבית משפט השלום ירושלים, עם הדיון בת"א 111-08-17, המתנהל בבית משפט השלום כפר סבא.

מדובר בבקשה שעניינה איחוד הדיון בתביעת נזקי גוף של נפגע בתאונת דרכים עם תביעת שיבוב של המוסד לביטוח לאומי אשר הוגשה בקשר לאותם נזקים.

2.

החלטות בכגון דא שיצאו מלפני בית משפט זה אינן אחידות ומצביעות על קיומן של שתי גישות שונות, המסורתית והחדשה. לפי הגישה המסורתית, מאחר שמדובר בתביעות המבוססות על עילות תביעה שונות שאינן תלויות זו בזו, ונוכח החשש שאיחוד הדיון יביא לסרבול ההליכים ולהארכתם שלא לצורך, אין לאחד את הדיון בתובענות מסוג זה, אלא במקרים חריגים בלבד (ראו למשל,

בש"א 5162/07 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (8.7.2007); בש"א 6290/07 קומיאס נ' ג'ינג'חשוילי , פסקה 4 (28.8.2007); בש"א 1141/16 ביטוח ישיר איי. די. איי חברה לביטוח נ' המוסד לביטוח לאומי , פסקה 7 (21.9.2016) ). לפי הגישה החדשה, על בית המשפט לבחון את מידת החפיפה בין ההליכים, כאשר לרוב שיקולי יעילות יצדיקו את איחוד הדיון בתובענות (ראו בש"א 1244/11 "כלל" חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי , פסקאות 4-5 (7.3.2011); בש"א 7694/13 המוסד לביטוח לאומי נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

(3.12.2013); בש"א 4252/15 המוסד לביטוח לאומי נ' עזבון המנוח ג'מאל

דרויש סביחאת ז"ל (21.6.2015)).

3.

לנוכח האמור בסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, ולאור מספרן ההולך וגדל של ההחלטות בהן הפעלתי את החריג לכלל ואיחדתי את הדיון בתובענות חרף החשש לסרבול (ראו למשל, בש"א 7786/18 המוסד לביטוח לאומי הלשכה המשפטית נ' עזבון המנוח זהו הונגצ'ון ז"ל (22.11.2018) ; בש"א 8403/18 המוסד לביטוח לאומי נ' פלוני (17.12.2018); בש"א 3698/19 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' המוסד לביטוח לאומי (18.7.2019); בש"א 5441/19 המוסד לביטוח לאומי נ' שחר כהן (5.9.2019)) , סבורני כי הגיעה השעה לשנות את ברירת המחדל ולקבוע כי הדיון בתביעת נזקי גוף של נפגע בתאונת דרכים יאוחד עם הדיון בתביעת השיבוב של המוסד לביטוח לאומי בקשר לאותם נזקים, אלא אם כן יוכח כי הדבר יסרבל את ההליכים יתר על המידה. בהקשר זה אעיר שככלל ניתן להתמודד עם החשש לסרבול ההליכים באמצעות הטלת הוצאות ממשיות על בעל דין אשר יימצא מסרבל או מאריך את הדיון שלא לצורך, כמותווה בתקנה 512(ב) סיפא ל תקנות סדר הדין האזרחי .

4.

המעבר לברירת המחדל של איחוד תואם את המגמה של בית משפט זה אשר באה לידי ביטוי בע"א 7453/12 אלחבאנין נ' אברהם (9.9.2014) – פסק הדין בו נדון שיעור התגמולים המשולמים לניזוק על ידי המוסד לביטוח לאומי, שאותם יש לנכות מסך הפיצוי הנפסק לזכותו במקרים בהם נתקצרה תוחלת חייו. בהקשר זה, קבע בית המשפט, בין היתר, כי מן הדין להודיע למוסד לביטוח לאומי על ההליך, והמוסד יהא רשאי לבחור אם להצטרף אליו ( שם , פסקאות 42-41 לפסק דינו של השופט י' עמית ; פסקה 2 לפסק דינה של המשנה לנשיא מ' נאור (כתוארה אז); פסקה ד לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין (כתוארו אז); פסק דינו של השופט ס' ג'ובראן (כתוארו אז); וכן פסק דינו של השופט צ' זילברטל ).

5 .

במקרה דנן, שיקולי יעילות גוברים על החשש לסרבול ההליכים. לפיכך, אני נעתר לבקשה ומורה על איחוד הדיון כמבוקש לעיל.

6.

הדיון בת"א 45830-12-17 (שלום ירושלים) יועבר אפוא לבית משפט השלום כפר סבא ויאוחד שם עם הדיון בת"א 111-08-17.