בש"א 7694/13 המוסד לביטוח לאומי נ. איילון חברה לביטוח בע"מ

1.

לפניי בקשה לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984 (להלן: תקנה 7 ), לאיחוד הדיון בת"א 41868-04-12 (שלום – באר שבע) (להלן – התביעה בבאר שבע ) עם ת"א 39204-06-13 (שלום – תל-אביב-יפו) (להלן – התביעה בתל-אביב ). ברקע לשתי התביעות תאונת דרכים שלפי הטענה התרחשה ביום 29.5.2005 (להלן – התאונה ). התביעה בבאר שבע הוגשה ביום 22.4.2012 על ידי המשיב 3 נגד המשיבים 2-1. מבוקש בה פיצוי לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 בגין נזקי גוף שלפי הטענה נגרמו למשיב 3 בתאונה בעת עבודתו. התביעה בתל-אביב הוגשה בסדר דין מקוצר ביום 19.6.2013. מ דובר

בתביעת שיבוב של המבקש נגד המשיבה 1, בגין גמלאות ששילם המבקש למשיב 3 בעקבות התאונה.

2.

המבקש טוען כי ראוי לאחד את שתי התביעות מטעמי יעילות, חסכון בזמן שיפוטי ומניעת הכרעות סותרות בעניינים משותפים. לדידו, בשני ההליכים כופרת המשיבה 1 בחבותה כלפי המשיב 3 והשאלה העיקרית שבמחלוקת הינה האם הלה נפגע בתאונת דרכים. לטענת המבקש, ההכרעה בשאלה זו תצריך בחינה של אותן הראיות. המבקש מציין כי באחת התביעות מתעוררת מחלוקת בשאלה נוספת, אך מ דובר במחלוקת לוואי למחלוקת בשאלת החבות. הבקשה היא לאיחוד הדיון בבית משפט השלום בבאר שבע, הקרוב למקום מגורי המשיב 3 (הנפגע) ולמשרדו של בא כוחו.

3.

המשיב 3 מסכים לבקשה ואילו המשיבים 2-1 מתנגדים לה. האחרונים מציינים את הזמן הרב שחלף מאז קרות התאונה ועד הגשת תביעת המשיב 3 ותביעת המבקש ומדגישים כי המבקש השתהה אף בהגשת הבקשה דנא. לדברי המשיבים 2-1, התביעה בבאר שבע מצויה בשלב מתקדם ביותר ונקבע בה מועד לדיון הוכחות, ביום 25.3.2014. לפיכך, לשיטתם, איחוד התביעות יסרבל ויעכב את ההליכים. בנוסף, הם טוענים כי עילת התביעה בשני ההליכים שונה היא וכי דעות הצדדים חלוקות לא רק בנוגע לעצם קרות התאונה, אלא גם לגבי זכאות המבקש לפי ההסכם רב השנים בין חברות הביטוח לבין המוסד לביטוח לאומי. המשיבים 2-1 מבססים את התנגדותם גם על החלטות קודמות בהן נדחו בקשות לאיחוד הדיון בתביעות דומות. לבסוף, הם טוענים כי המבקש מושתק מלטעון לאיחוד התביעות, שכן אך לאחרונה טען בפני בית משפט זה כי אין לאחד בין שתי תביעות כאמור.

4.

דין הבקשה להתקבל. מודע אני להחלטות קודמות של בית משפט זה בהן נקבע כי אין לאחד את הדיון בתביעות נזיקין של נפגע בתאונת דרכים עם תביעות שיבוב חוזיות של המוסד לביטוח לאומי נגד חברות ביטוח (כולל החלטות שניתנו על ידי: בש"א 4052/12 נאור נ '

טסלר (5.6.2012) (להלן – עניין נאור ); בש"א 2382/12 המוסד לביטוח לאומי נ ' קאסם (6.4.2012) (להלן – עניין קאסם )) . עמדה זו נבעה מן הטעם שמ דובר בתביעות המבוססות על עילות תביעה שונות, שאינן תלויות זו בזו ומהחשש שאיחוד הדיון בהן יביא לסרבול ההליכים ולהארכתם (ראו, למשל, בש"א 5162/07 הפניקס הישראלי נ ' המוסד לביטוח לאומי (8.7.2007); בש"א 6290/07 קומיאס נ '

ג ' ינג ' חשוילי , פיסקה 4 (28.8.2007)). בנוסף, נזכרה בהקשר זה גם תכלית היעילות שעומדת בבסיס ההסכם בין חברות הביטוח השונות לבין המוסד לביטוח לאומי (בש"א 327/07 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ ' המוסד לביטוח לאומי (11.2.2007)). עם זאת, כפי שהוער בעבר, נראה כי הגיעה העת לבחון מחדש את הכלל בעניין זה. הרושם הוא כי בפועל, במקרים רבים מעוררות שתי התביעות שאלות משותפות ומחייבות בחינה של אותן הראיות ושמיעת אותם העדים. לפיכך, טעמי יעילות ומניעת הכרעות סותרות מובילים דווקא למסקנה כי ראוי לאחד את הדיון בהליכים (ראו דברי המשנָה לנשיא מ '

נאור בבש"א 6009/13 כלל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ ' שלבי , פיסקה 4 (7.11.2013) (להלן – עניין

שלבי )). לכך מצטרפת העובדה כי בשנים האחרונות חל שינוי במסגרת המשפטית המסדירה את יחסי חברות הביטוח והמוסד לביטוח לאומי עם ביטול ההסכם רב השנים ביניהם (ראו, למשל, דברי הנשיאה ד ' ביניש בבש"א 1244/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ '

המוסד לביטוח לאומי , פיסקאות 5-4 (21.12.2010); עניין

קאסם , פיסקה 4 ).

5.

במקרה דנא, ברקע לשתי התובענות שמבוקש איחודן, מצויה, כאמור, אותה תאונת דרכים (אף אם עצם התרחשותה ושאלת היותה הגורם לנזק שנויים במחלוקת בשני ההליכים). נראה, כי בשתי התביעות תעמוד שאלת חבותה של המשיבה 1 במרכז הדיון וניתן להניח כי בשתיהן יידרשו להעיד אותם עדים (ולמצער חלק מהעדים). בנסיבות אלה, איחוד הדיון עשוי להביא לייעול ההליכים, לחסכון במשאבים שיפוטיים ובזמנם של כל הנוגעים בדבר. בנוסף, יהיה בכך כדי למנוע הכרעות סותרות בשאלות המשותפות לשתי התביעות (ראו בש"א 2691/01 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ ' בצלאל , פיסקה 5 (6.5.2001)). לפיכך, איחוד הדיון יגשים את תכליתה של תקנה 7. יצוין, כי השלב הדיוני בו מצויות שתי התביעות במקרה שלפניי אינו מצדיק מסקנה אחרת (השוו: עניין

נאור , פיסקה 4; עניין קאסם , פיסקה 4 ). יוער, כי יש צדק בטענה כי התנהלות המבקש נגועה בשיהוי. כן יש מקום לטענה כי בקשתו סותרת את עמדתו בבקשה אחרת שנדונה בבית משפט זה. בהחלט יש לזקוף לחובת המבקש עובדות אלה. עם זאת, דומה שהשיקול העיקרי לעניין איחוד הליכים הינו שיקול מערכתי ולאו דווקא שיקול הנוגע לבעלי הדין המסוימים בהליכים שמבוקש לאחדם. השיקול המערכתי אליו אני מכוון הינו ההשלכות של ניהול שני הליכים נפרדים בשני בתי משפט שונים של אותה דרגה, כאשר הסוגיות העובדתיות והמשפטיות קרובות הן וכשמ דובר , לפחות חלקית, באותם בעלי דין. לאור שיקולים אלה, איני רואה לדחות את הבקשה אך בשל התנהלותו הבעייתית של המבקש (ראו בש"א 4436/13 בן שמואל נ ' בן חיים , פיסקה 6 (28.7.2013)). החלטה כאמור עלולה להוביל לבזבוז משאבים שיפוטיים ולפגיעה במתדיינים אחרים הממתינים כי יגיע יומם בבית המשפט. איחוד התביעות ייעשה בבית משפט השלום בבאר שבע, שם הוגש ההליך הראשון בזמן.

6.

אשר על כן, הנני מורה על העברת מקום הדיון בת"א 39204-06-13 (שלום – תל-אביב-יפו) לבית משפט השלום בבאר שבע, ועל איחוד הדיון שם עם ת"א 41868-04-12 (שלום – באר שבע). בנסיבות המתוארות, ונוכח התנהלותו של המבקש, לא ייפסקו הוצאות לזכותו.