בש"א 3698/19 קרנית- קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ. המוסד לביטוח לאומי

1 .

לפניי בקשה מוסכמת לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ), לאיחוד הדיון בת"א 48061-03-18, המתנהל בבית משפט השלום חיפה, עם הדיון בת"א 36610-03-14, המתנהל בבית משפט השלום נצרת .

2 .

כעולה מהבקשה ומנספחיה, שני ההליכים נסובו על נזקים שלפי הנטען נגרמו עקב אותה תאונת דרכים אשר אירעה ביום 25.9.2010. נטען, כי איחוד הדיון בתובענות, אשר מעוררות שאלות עובדתיות ומשפטיות זהות, יקדם יעילות דיונית וימנע הכרעות סותרות.

3 .

המבקשת מבקשת שהתיקים יידונו במאוחד בבית משפט השלום נצרת, והמשיבים מסכימים לכך.

4 .

דין הבקשה להתקבל מטעמיה וכן לאור הסכמת הצדדים, ובשים לב לעובדה כי טרם נקבעו בתיקים הנ"ל מועדי הוכחות. אציין כי לא נעלמו מעיניי החלטותיו הקודמות של בית משפט זה אשר קבעו כי אין לאחד את הדיון בתביעת נזקי גוף של נפגע בתאונת דרכים עם תביעות שיבוב של המוסד לביטוח לאומי, מאחר שמדובר בתביעות המבוססות על עילות תביעה שונות, שאינן תלויות זו בזו, ונוכח החשש שאיחוד הדיון יביא לסרבול ההליכים ולהארכתם שלא לצורך (ראו, למשל,

בש"א 5162/07 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (8.7.2007); בש"א 6290/07 קומיאס נ' ג'ינג'חשוילי , פסקה 4 (28.8.2007)). במקרה דנן, שתי התובענות שבהן נתבקשתי לאחד את הדיון נסובו על אותה תאונת דרכים, ונראה כי בשתיהן תעמוד שאלת החבות במרכז הדיון ועל-כן ניתן להניח שבתי המשפט שלפניהם מונחות התובענות יעשו שימוש באותה תשתית ראייתית (ראו בש"א 7694/13 המוסד לביטוח לאומי נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

(3.12.2013)). בנסיבות אלה, איחוד הדיון עשוי לקדם יעילות דיונית ולמנוע הכרעות סותרות באופן המגשים את תכליתה של תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי. באשר לחשש לסרבול ההליכים, בטוחני כי הערכאה הדיונית תדע להתמודד עם בעיה זו ותשקול להטיל הוצאות ממשיות על בעל דין אשר יימצא מסרבל או מאריך את הדיון שלא לצורך, כמותווה בתקנה 512(ב) סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי.

5.

אשר על כן, הדיון בת"א 48061-03-18 (שלום חיפה) יועבר לבית משפט השלום נצרת ויאוחד שם עם הדיון בת"א 36610-03-14 .