בש"א 6297/14 פלוני נ. פלוני

1.

בהחלטתי מיום 21.11.2014 הוריתי לאחד בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד את הדיון בהליך המתברר באותו בית משפט עם הליך המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בעלי הדין בהליכים האמורים הסכימו כי יש לאחד את הדיון בשתי התובענות ונחלקו בשאלה באיזה בית המשפט ראוי לקיים את הדיון המאוחד: המבקשים ביקשו כי הדיון המאוחד יתקיים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ואילו המשיב 1 ביקש כי הדיון המאוחד יתקיים בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. המשיבה 2 לא השיבה כלל לבקשה לאיחוד הדיון, על אף שנדרשה לעשות כן, בהתאם להחלטתי מיום 30.10.2014.

2.

עתה מבקשת המשיבה 2 כי אעיין מחדש בהחלטתי מיום 21.11.2014 וכי ייקבע שהדיון המאוחד בשני ההליכים הנדונים יתקיים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. היא טוענת כי בבקשה התבקש איחוד הדיון בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו וכי האפשרות שהדיון יאוחד בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד עלתה רק בתשובת המשיב 1. לדבריה, היא נתבקשה להשיב רק לבקשה, ולא ניתנה לה הזדמנות להתייחס לאפשרות שהעלה המשיב 1, לה היא מתנגדת נחרצות. המשיבה 2 טוענת כי לא ראתה מקום להשיב לבקשה, כיוון שהסכימה לאיחוד הדיון בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. היא מזכירה כי בית המשפט המחוזי מרכז-לוד החליט כי דינה של תביעת המשיב 1 נגדה להתברר בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בהתאם לאמור בתניית השיפוט בהסכם שנערך בין השניים. לדברי המשיבה 2, לא ניתן ללמוד מכך שלא הגישה תשובה לבקשה כי לא הייתה לה התנגדות לאיחוד התביעות בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. עוד היא טוענת כי העברת התביעה נגדה לשם פוגעת בזכותה לברר את התיק בתל-אביב-יפו, בהתאם לתניית השיפוט הנ"ל. לטענת המשיבה 2, אין במקרה דנא הצדקה, לא כל שכן "טעמים כבדי משקל", לסטות מתניית השיפוט ולהעביר את התובענה בעניינה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. לבסוף, היא מציינת כי בניגוד לטענות המשיב 1, לא ניתנו סעדים זמניים בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.

3.

דין הבקשה להידחות. כפי שכבר הובהר בעבר, השיקול העיקרי לעניין איחוד הליכים הוא שיקול מערכתי, ולאו דווקא שיקול הנוגע לבעלי הדין המסוימים בהליכים אותם מבוקש לאחד (ראו, למשל, בש"א 4436/13 בן שמואל נ' בן חיים , פיסקה 6 (28.7.2013)). בגדר שיקול זה, ניתן להתחשב בהשלכות של ניהול שני הליכים נפרדים בשני בתי משפט שונים של אותה דרגה, כאשר הסוגיות העובדתיות והמשפטיות קרובות הן (ראו, בש"א 7694/13 המוסד לביטוח לאומי נ' איילון חברה לביטוח בע"מ , פיסקה 5 (3.12.2013)). בנוסף, שיקולים מערכתיים עשויים להשפיע על ההכרעה מהו בית המשפט אשר בו ייערך הדיון המאוחד. משכך, כאשר מוגשת בקשה לאיחוד הדיון במספר הליכים, על בעלי הדין להביא בחשבון את האפשרות שיוחלט לקיים את הדיון המאוחד לאו דווקא בבית המשפט המבוקש בבקשה, וזאת משיקולים החורגים מעניינם הצר.

4.

להשלמת התמונה, ואף שהנושא לא עלה במקרה דנא, אעיר שקיים גם שיקול נוסף החורג מעניינם של בעלי הדין ואשר יש להתחשב בו עת שמתקבלת החלטה בעניין העברת מקום דיון או איחוד דיון. כוונתי לנוחותם של העדים. יש לזכור כי לא אחת יידרשו העדים להתייצב בהליך שלא מבחירתם ושלא מיוזמתם. בנוסף, עמדתם של העדים אינה מתבקשת ואינה נשמעת, בדרך כלל, בבקשות להעברת או לאיחוד הדיון, הגם שבהחלטה בעניין זה יש כדי להשפיע אף עליהם. לפיכך, מקום שמתברר לבית המשפט כי העברת מקום הדיון בהליך עלולה להכביד על העדים, עליו לתת דעתו לעניין זה. מדובר בעיקר במקרים בהם העדים מתגוררים במרחק לא קטן מבית המשפט הרלוונטי. יש לציין, כי שיקולי הנוחות של העדים ראויים לקבל עדיפות על פני שיקולי הנוחות של באי כוחם של בעלי הדין. שהרי, כפי שנקבע, טיעונים הנוגעים למקום משרדם של באי-כוחם של הצדדים אינה מצדיקים כשלעצמם העברת מקום דיון בהליך (ראו, בש"א 8009/14 תדיראן גרופ בע"מ נ' מצליח , פיסקה 3 (26.11.2014); בש"א 294/12 מיקולופו נ' רובין , פיסקה 3 (11.3.2012)).

5.

במקרה דנא, מכלול השיקולים הוביל למסקנה כי ראוי לקיים את הדיון המאוחד בהליכים נושא הבקשה בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. היעדר תשובתה של המשיבה 2 לבקשה היוותה אך נימוק תומך בעניין זה. מכל מקום, משבחרה המשיבה 2 שלא להשיב לבקשה, היה עליה להביא בחשבון את האפשרות כי כך ייפסק. אשר על כן, הבקשה נדחית.