פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
3898/14
לפני:
כבוד הנשיא א
'
גרוניס
המבקשת:
קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים
נ ג ד
המשיבים:
1. המוסד לביטוח לאומי
2. לאוניד ברובר
3. אלון סאלחין
בקשה לאיחוד דיון
הודעת המבקשת מיום 23.6.2014
בשם המבקשת:
עו"ד דוד הרשקוביץ
החלטה
1.
לפניי בקשה לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – תקנות סדר הדין ), לאיחוד הדיון בת"א 2947-03-10 (שלום – הרצליה) (להלן – ההליך בהרצליה ) עם ת"א 40455-04-14 (שלום – באר-שבע) (להלן – ההליך בבאר-שבע ). ההליך בהרצליה הוא תביעה שהגיש המשיב 2 (שנפגע בתאונת דרכים), נגד המשיב 3 (מי שנהג בקטנוע בעת התאונה) והמבקשת, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. ההליך בבאר-שבע הוא תביעה שהגיש המשיב 1 נגד המשיב 3 והמבקשת. מ דובר
בתביעת שיבוב בגין תשלומים ששילם המשיב 1 למשיב 3 בגין אותה תאונת דרכים. הבקשה היא לאיחוד הדיון בבית משפט השלום בהרצליה.
2.
המבקשת טוענת כי איחוד הדיון יביא לייעול ההליכים, לחסכון במשאבים וימנע הכרעות סותרות. זאת, כיוון שבשני ההליכים יידרש בית המשפט להכריע הן בשאלת גובה הנזק של הנפגע בתאונה והן בשאלת הסכום שיש לנכות מהפיצוי ששולם למשיב 3 בגין התגמולים שהוא מקבל מהמשיב 1. בנוסף, נטען בבקשה כי בשני ההליכים יידרשו להעיד אותם עדים וייבחנו אותם הראיות והתצהירים. המבקשת מציינת כי הציעה למשיב 1 להצטרף להליך בהרצליה, אך הוא סרב כיוון שלא רצה כי תביעתו תידון בפני השופט הדן שם בעניין, בשל עמדה שהביע בדיון קדם משפט. המבקשת מדגישה כי אין לקבל את התנהלות המשיב 1 אשר מבקש לבחור לו שופט אחר לדון בתביעתו משום שהשופט הביע דעה שאינה נוחה לו. עוד טוענת המבקשת כי אין בעובדה שקבוע מועד לדיון הוכחות בהליך בהרצליה כדי להצדיק את דחיית הבקשה. זאת, לאור הראיות המצויות לפני בית המשפט באותו הליך ומשום שעיקר המחלוקת הוא בשאלה משפטית ולא עובדתית ואין צורך בהגשת ראיות בעניין. מעבר לכך, היא מציינת כי אם יהיה צורך בכך, חזקה כי השופט הדן בהליך בהרצליה יאפשר לדחות במעט את המועד שנקבע לדיון הוכחות.
3.
המשיב 2 מסכים לבקשה. המשיב 1 מתנגד לה. הוא מנמק את התנגדותו בכך שהשופט הדן בהליך בהרצליה הביע, במהלך דיון קדם משפט, עמדתו כי בכוונתו לסטות מההלכה שנקבעה בע"א 6935/99 קרנית נ ' אבו סריה , פ"ד נה(3) 599 (2001). המשיב 1 מדגיש כי לפני בית משפט זה תלוי ועומד ערעור על אותה הלכה, וכי בית המשפט בהרצליה סרב לקבוע את מועד שמיעת הראיות בהליך שלפניו, לאחר מתן ההכרעה בערעור. לטענת המשיב 1 ניהול ההליכים בנפרד יאפשר לו להמתין להחלטת בית המשפט העליון בערעור האמור. לעומת זאת, לדבריו, איחוד ההליכים "יוביל בהכרח" להכרעה הסותרת הלכה קיימת ולהגשת ערעור מטעמו על פסק הדין. משכך, לדעתו, טעמי יעילות מחייבים לדחות את הבקשה. בנוסף, טוען המשיב 1 כי איחוד הדיון יביא לביטול ישיבת ההוכחות בהליך בהרצליה, הקבועה ליום 13.7.2014. זאת, כיוון שלא ניתן יהיה להשלים את כל המהלכים הנחוצים במסגרת ההליך בבאר-שבע עד לאותו מועד. המשיב 3 לא השיב לבקשה. בבקשה נטען כי הוא אינו מיוצג וכי הבקשה הועברה אליו וכך גם החלטתי מיום 5.6.2014. בנוסף, בהודעתה מיום 16.6.2014 טענה המבקשת כי לא עלה בידיה ליצור קשר טלפוני עם המשיב 3.
4.
דין הבקשה להתקבל. נראה כי בשני ההליכים נושא הבקשה מתעוררות שאלות משפטיות ועובדתיות דומות. בנסיבות אלה, איחוד הדיון עשוי להביא לייעול ההליכים, לחסכון במשאבים שיפוטיים ובזמנם של כל הנוגעים בדבר. בנוסף, יהיה בכך כדי למנוע הכרעות סותרות בשאלות המשותפות לשתי התביעות. לפיכך, איחוד הדיון יגשים את תכליתה של תקנה 7 לתקנות סדר הדין (ראו בש"א 7694/13 המוסד לביטוח לאומי נ' איילון חברה לביטוח בע"מ , פיסקאות 5-4 (3.12.2013)). לא ניתן לקבל את טענתו של המשיב 1 לפיה אין מקום לאחד את הדיון בהליכים מטעם הנוגע לעמדתו של אחד מבתי המשפט בנוגע לתחולתו של הדין בסוגיה מסוימת. זאת, נוכח השיקול הכללי שעניינו יצירת תמריץ שלילי כנגד בחירה מחושבת של מקום ההתדיינות ( Forum Shopping ) (השווה, בש"א 3867/13 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' דראושה , פיסקה 3 (16.6.2013)). כמו כן, לא שוכנעתי כי השלב הדיוני השונה בו מצויים שני ההליכים מצדיק לדחות את הבקשה. הדיון המאוחד יתקיים בבית משפט השלום בהרצליה, שם מתברר ההליך המוקדם מבחינת מועד הגשתו.
5.
אשר על כן, הבקשה מתקבלת. הנני מורה על העברת הדיון בת"א 40455-04-14 (שלום – באר-שבע) לבית משפט השלום בהרצליה, ועל איחוד הדיון שם עם ת"א 2947-03-10 (שלום – הרצליה). יש לעשות מאמץ על מנת שהדיון בהרצליה אכן ייערך במועד שנקבע – 13.7.2014.
ניתנה היום, כ"ו בסיון התשע"ד (24.6.2014).
ה נ ש י א