בש"א 1244/11 "כלל" חברה לביטוח בע"מ נ. פיזיק אוסיאזם

בפניי בקשה לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סד"א ), לאיחוד הדיון בשתי תביעות שהוגשו נגד המבקשות בגין תאונת דרכים שאירעה למשיבה 2 ביום 2.11.2003, כך שהן ידונו במאוחד בבית משפט השלום בנצרת.

1.

התביעה הראשונה שאיחוד הדיון בה מבוקש היא תביעתה של המשיבה 2 נגד המבקשות, וזאת מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: הפלת"ד ). תביעה זו הוגשה ביום 5.8.2010 לבית משפט השלום בנצרת. התביעה הנוספת שאיחוד הדיון בה מבוקש היא תביעת שיבוב שהגיש המשיב 1 (להלן: המל"ל ), ביום 11.10.2010, נגד המבקשות בבית משפט השלום בירושלים. בתביעתו האמורה תובע המל"ל את המבקשות בגין כספים שהלה נדרש ויידרש לשלם למשיבה 2 עקב הנזקים שנגרמו לה בתאונת הדרכים, לרבות דמי פגיעה, מענק נכות וקצבת נכות מעבודה.

2.

לטענת המבקשות מן הדין לאחד את הדיון בשתי התביעות, הואיל ועוסקות הן ב"נושא אחד" כהגדרת מונח זה בתקנה 7 לתקנות סד"א והוא – תאונת הדרכים שאירעה למשיבה 2. כן נטען, כי איחוד הדיון בתביעות בפני ערכאה אחת ייעל את בירורן, יחסוך בזמן שיפוטי יקר וימנע חשש מפני הכרעות סותרות. המשיבה 2 נתנה את הסכמתה לבקשת איחוד הדיון. המל"ל, לעומת זאת, מתנגד לאיחוד הדיון וזאת על בסיס שני טעמים עיקריים. ראשית, נטען כי הבקשה הוגשה בשיהוי; שנית, נטען כי המבקשות טוענות לתחולתו של ההסכם בין המל"ל לבין חברות הביטוח, אולם בה בעת מתעלמות הן מן ההלכה הרואה בתביעות אלה תביעות שונות לעניין תקנה 7 לתקנות סד"א (לעניין מהותו ותכליתו של ההסכם האמור ראו דנ"א 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' "אררט" חברה לביטוח בע"מ , פ"ד ס(4) 132 (2006)). בשולי הדברים, יצוין כי באת-כוח המל"ל הקדישה חלק נכבד מתגובתה – ושלא לצורך – לדיון בהוראת סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. מאחר ואין זו המסגרת הדיונית הרלוונטית לבקשה שבפניי, לא מצאתי להביא מטיעוני המל"ל במישור זה.

3.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות לה ובנספחים שצרפו הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. בפסיקתו העקבית, חזר בית משפט זה על הכלל לפיו אין לאחד את הדיון בתביעות שיבוב חוזיות שמגיש המל"ל נגד חברות ביטוח עם תביעותיהם של הנפגעים עצמם נגד חברות הביטוח לפי הפלת"ד (ראו, למשל: בש"א 7516/10 המוסד לביטוח לאומי נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 21.11.2010); בש"א 10374/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' סבטלנה אוסטרובסקי (לא פורסם, 14.2.2010)). כל זאת, על רקע שונותן של עילות התביעה ונוכח הצפי כי איחוד דיון בתובענות יביא לסרבול ההליכים והארכתם בניגוד לתכליתה של תקנה 7 לתקנות סד"א (בש"א 5337/07 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 12.8.2007) והאסמכתאות המובאות שם). כך, כאמור, נהג הכלל עד כה.

4.

ברם, לא למותר להוסיף ומתוך עיון בתביעות שיבוב שהוגשו לאחרונה על-ידי המל"ל וכן בכתבי הגנה שהוגשו מטעם חברות הביטוח – הכול במסגרת בקשות דומות קודמות לאיחוד דיון – עולה כי בעת האחרונה חל שינוי במסגרת המשפטית המסדירה את היחסים שבין המל"ל לחברות הביטוח. זאת, לאחר שהמל"ל – כפי העולה גם מתוך כתב תביעת השיבוב שבפניי – הודיע על ביטול ההסכם ההיסטורי שנחתם בין המל"ל לבין חברות הביטוח ועל תחולתו של סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 תחתיו (להלן: חוק הביטוח הלאומי ). מנגד, טוענות חברות הביטוח, וכך אף המבקשות דנן, כי הודעת ביטול ההסכם אינה חוקית ואף אם יימצא כי חוקית היא, הרי שאין בכוחה לחול על תאונות דרכים שאירעו טרם שניתנה, דוגמת זו של המשיבה 2.

5.

מתיאור הדברים עד כה, עולה כי לשאלה בדבר תוקפו של ההסכם ההיסטורי, שהיא למעשה צידה האחר של השאלה בדבר תחולת סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, ישנה השפעה ישירה על מערכת היחסים המשולשת שבין נפגעי תאונות הדרכים, המל"ל וחברות הביטוח. הכרעה בשאלות הללו, כך יש להניח, אף תקרין על מסכת השיקולים הנדרשת בשאלת איחוד הדיונים בתביעות השיבוב ובתביעות הנפגעים לפי הפלת"ד. יחד עם זאת, ומשטרם הוכרעה המחלוקת המקדמית שנפלה בין המל"ל לבין המבקשות, שוכנעתי כי מן הראוי להפריד בין בירור שאלת תוקפו ותחולתו של ההסכם לבין בירור תביעתה העצמאית של המשיבה 2 על-פי הפלת"ד, ולו מטעמי יעילות דיונית ועל מנת שלא להכביד על בירור תביעתה של המשיבה 2 בבית משפט השלום בנצרת (בש"א 9086/10 מנורה חברה לביטוח נ' אלחנתי סימן טוב (לא פורסם, 21.12.2010)).

6.אשר על כן, הבקשה נדחית בלא צו להוצאות.