בש"א 6009/13 כלל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ. שלבי אחמד

1.

לפניי בקשה לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984 (להלן: תקנה 7 ), לאיחוד הדיון בת"א 62197-10-10 (שלום – נצרת) (להלן: התביעה בנצרת ) עם ת"א 58945-01-13 (שלום – תל-אביב-יפו) (להלן: התביעה בתל-אביב ). ברקע לשתי התביעות תאונת דרכים שלפי הטענה התרחשה ביום 23.2.2006 (להלן: התאונה ). התביעה בנצרת הוגשה ביום 30.10.2010 על ידי המשיב 1 נגד המשיב 2, המבקשת ו"קרנית" – קרן לפיצוי נפגעי תאונות (להלן: קרנית ) (התביעה נגד קרנית נדחתה ביום 15.11.2012). בתביעה מבוקש פיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: הפלת"ד ) בגין נזקי גוף שנטען שנגרמו למשיב 1 בתאונה בעת עבודתו. התביעה בתל-אביב הינה תביעה בסדר דין מהיר, שהוגשה ביום 3.2.2013 על ידי המשיב 3 נגד המבקשת וקרנית (התביעה נגד קרנית נמחקה ביום 29.4.2013). המדובר בתביעת שיבוב בגין כספים ששילם המשיב 3 למשיב 1 בעקבות התאונה.

2.

המבקשת טוענת כי ראוי לאחד את שתי התביעות מטעמי יעילות, חסכון בזמן שיפוטי ומניעת הכרעות סותרות בעניינים משותפים. לשיטתה, חבותה בכל אחת מהתביעות תיגזר מההכרעה בשאלה העובדתית השנויה במחלוקת האם המשיב 1 אכן נפצע בתאונת דרכים בנסיבות המזכות אותו בפיצויים מעמה. בנוסף, עוד היא מציינת כי ההכרעה בעניין זה תחייב שמיעת אותם עדים. הבקשה היא לאיחוד התביעות בבית משפט השלום בנצרת, בנימוק שהתביעה בנצרת מצויה בשלב מתקדם יותר ובטענה שמאזן הנוחות תומך בכך.

3.

המשיב 1 מסכים לבקשה. המשיב 2 (שהוא הנהג או המשתמש ברכב שלפי הטענה גרם לתאונה) לא השיב לבקשה, חרף מאמצים שנעשו לאתרו. המשיב 3 מתנגד לבקשה. טענתו העיקרית נגד איחוד התביעות היא כי בבקשות דומות בעבר נפסק כי אין לאחד בין תביעת שיבוב חוזית של המוסד לביטוח לאומי נגד חברות הביטוח על פי ההסכם ביניהם, ובין תביעות של נפגעים נגד חברות הביטוח. לדבריו, שתי התביעות מבוססות על עילות תביעה שונות ומתעורר חשש כי איחודן יביא לסרבול והארכת ההליכים ואף יסכל את מטרת ההסכם בין המבקשת והמשיב 3. בנוסף, טוען המשיב 3 כי בבקשה נפל פגם שכן היא איננה נתמכת בתצהיר, ומלין על כך שהמבקשת מעלה טענה חדשה לפיה הנזק למשיב 1 נגרם שלא במסגרת תאונת דרכים.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. אכן, נקבע פעמים רבות בעבר כי אין לאחד את הדיון בתביעות הנפגעים בתאונות דרכים עם תביעות השיבוב החוזיות מטעם המוסד לביטוח לאומי נגד חברות ביטוח. זאת, מכיוון שמדובר בתביעות המבוססות על עילות תביעה שונות, שאינן תלויות זו בזו וקיים חשש שאיחוד הדיון בהן יביא לסרבול ההליכים והארכתם, בניגוד לתכלית שביסודה של תקנה 7 (ראו, למשל, בש"א 5162/07 הפניקס הישראלי נ' המוסד לביטוח לאומי (8.7.2007); בש"א 6290/07 קומיאס נ' ג'ינג'חשוילי , פיסקה 4 (28.8.2007)). בנוסף, הוזכרה בהקשר זה גם תכלית היעילות שעומדת בבסיסו של ההסכם בין חברות הביטוח השונות לבין המוסד לביטוח לאומי (בש"א 327/07 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (11.2.2007)). עם זאת, נראה כי יש מקום לבחון מחדש את הכלל הנוהג בעניין זה. זאת, בעקבות השינוי שחל בשנים האחרונות במסגרת המשפטית המסדירה את היחסים שבין המוסד לביטוח לאומי ובין חברות הביטוח, עם ביטול ההסכם רב השנים ביניהם (ראו דברי הנשיא א' גרוניס בבש"א 2382/12 המוסד לביטוח לאומי נ' קאסם , פיסקה 4 (6.4.2012) ודברי הנשיאה (דאז) ד' ביניש בבש"א 1244/11 "כלל" חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי , פיסקאות 5-4 (21.12.2010)) . בנוסף, יש להניח כי ברבים מהמקרים, בשתי התביעות יתעוררו שאלות משותפות, בדגש על שאלת גובה הנזק, וניתן לשער כי רבים מהעדים שיידרשו להעיד בשני ההליכים יהיו אותם עדים. אף בכך יש כדי להוות שיקול בבחינתה מחדש של הגישה לגבי איחוד הדיון בתביעות מעין אלה. ואולם, איני רואה להכריע בסוגיה זו במסגרת הבקשה דנא משום שבנסיבות המקרה הקונקרטיות, אין מקום להיעתר לבקשה. כעולה מהחומר שלפניי, בתביעה בנצרת נקבע דיון הוכחות ליום 17.11.2013. נוכח קרבתו הרבה של מועד הדיון האמור, איחוד הדיון בשתי התביעות בעת הנוכחית, עלול להכביד על צדדים המעורבים בהליך ולגרור קשיים דיוניים. בנסיבות אלה, איחוד הדיון עתה עלול להביא לסרבול ועיכוב ההליך תחת ייעולו.

5.

אשר על כן, הבקשה נדחית.