בש"א 7879/14 מרטין שרמן נ. יעקב שטיבנסקי

1.

בחודש יולי 2008 הוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד תביעה נגזרת בשם חברת "פסיפיקה אחזקות בע"מ" (להלן – החברה ) נגד דירקטורים, נושאי משרה ובעלי תפקידים נוספים בחברה (ת"א 11266-07-08 (מחוזי – מרכז-לוד) (להלן – התביעה הנגזרת )). עניינה של התביעה כספים ששולמו על ידי החברה במסגרת עסקת רכש מקרקעין. במסגרת ההליך הנ"ל, נמסרה הודעת צד שלישי למשיבה 17, ששימשה כנאמן לכספים שגייסה החברה (להלן – הנאמנה ). בחודש דצמבר 2013 הוגשה למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה לאישור תובענה ייצוגית של בעלי אגרות חוב של החברה נגד הנאמנה. עניינה של התביעה ההפסד הכספי שנגרם למחזיקי אגרות החוב בעקבות עסקת המקרקעין האמורה (ת"צ 594849-12-13 (מחוזי – תל-אביב-יפו) (להלן – התובענה הייצוגית )). בבקשה שלפניי מבוקש לאחד את הדיון בשתי התביעות, או לחלופין, להעביר את הדיון בתובענה הייצוגית לבית משפט המחוזי מרכז-לוד, הדן בתביעה הנגזרת.

2.

שלושת המבקשים הינם בין הנתבעים בתביעה הנגזרת. הם טוענים כי מדובר בשני הליכים מקבילים שעניינם אחד וכי מתעוררות בהם שאלות משפטיות ועובדתיות משותפות. בין השאר, הם מציינים כי בעל השליטה בחברה הורשע בפלילים בעקבות הפרשה נושא שתי התביעות הנ"ל וכי בשני התיקים תידון שאלת אחריותם של בעלי התפקידים בחברה לתוצאות מעשיו. בנוסף, הם טוענים כי הנזק בשתי התביעות חופף שכן כל סכום שייפסק יגיע, בסופו של דבר, לידי מחזיקי אגרות החוב של החברה. הם מדגישים כי כל הצדדים להליכים הנדונים הם למעשה צד לתביעה הנגזרת. לפיכך, ונוכח המשאבים האדירים שיידרשו לשם בירור שתי התביעות, סבורים המבקשים כי איחוד הדיון בשני ההליכים ימנע דיון כפול וכפל פיצוי וייעל את הדיון. כמו כן, הם טוענים כי קיום שני הליכים נפרדים מעורר חשש לעיוות דין ולחלוקת אחריות לא צודקת בין כלל הגורמים הרלוונטיים. עוד מעירים המבקשים כי עיכוב ההליכים באחת התביעות לא ישיג את אותן התכליות ולכן נדרש איחוד הדיון. לבסוף, מציינים הם כי המשיב 4, באמצעות בנו, הגיש תובענה ייצוגית נוספת נגד חלק מהמעורבים בהליכים הנדונים ונגד צדדים נוספים. עם זאת, לדבריהם, אין מקום לברר תביעה זו יחד עם ההליכים נושא בקשה זו, לאור מהות הטענות המתעוררות בה.

3.

המשיבים 13-10 ו-15 מסכימים לבקשה. המשיבים 14 ו-16 טרם השיבו לה, חרף האמור בהחלטתי מיום 23.11.2014. המשיבים 9-1 ו-17 מתנגדים לבקשה. לשם הנוחות, יובאו עיקר טיעוניהם במאוחד (הם יכונו להלן – המתנגדים ) . לטענת המתנגדים, שני ההליכים מצויים בשלבים דיוניים שונים. התביעה הנגזרת מתנהלת זה למעלה משש שנים, היא אושרה ומצויה ערב דיוני ההוכחות. לעומת זאת, הבקשה לאישור התובענה הייצוגית טרם הוכרעה ואך לפני ימים ספורים הוגשה תשובה לבקשה. בנוסף, טוענים המתנגדים כי הבקשה לאיחוד הדיון הוגשה בשיהוי ניכר – כשנה לאחר שהוגשה הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, תקופה במהלכה התקדמה התביעה הנגזרת באופן ממשי. בהקשר זה, הם מציינים כי בבקשה צוין כי כבר בחודש ינואר 2014, לאחר שנמסרה לנאמנה הודעת הצד השלישי בתביעה הנגזרת, סברו המבקשים כי יש לאחד את ההליכים. עוד טוענים המתנגדים כי קיים שוני מהותי בין ההליכים, בעילות התביעה, בנזקים הנטענים, בסדרי הדין החלים עליהם ובצדדים להם. לדבריהם, הצד היחיד המשותף לשני ההליכים הוא הנאמנה, אשר צורפה כצד שלישי בתביעה הנגזרת בחוסר תום לב וללא הצדקה, רק על מנת שיתאפשר בהמשך לבקש את איחוד ההליכים. לדידם, התנהלות המבקשים עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט. כמו כן, מציינים המתנגדים כי בשטר הנאמנות שנחתם בין החברה לבין הנאמנה, מצויה תניית שיפוט, המקנה לבית המשפט המוסמך בתל-אביב-יפו את הסמכות הבלעדית לדון בעניינים הקשורים לנאמנות. לאור כל האמור, סבורים המתנגדים כי איחוד הדיון בשני ההליכים יסרבל ויסבך אותם ויעכב מאד את בירור התביעה הנגזרת.

4.

יצוין, כי לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו הוגשה בקשה מטעם הנאמנה לעיכוב ההליכים בתובענה הייצוגית, בהינתן התביעה הנגזרת. בהחלטה בעניין זה נדרש בית המשפט שם, בין השאר, למחלוקת בין הצדדים לגבי הדימיון בין השאלות המתעוררות בשני ההליכים ובין בעלי הדין בהם, ולאפשרות כי הכרעה באחד ההליכים תהווה מעשה בית דין לגבי ההליך האחר. לבסוף, הוחלט כי בשלב זה אין מקום לדון בבקשה לעיכוב ההליכים, בטרם הוגשה תשובה לבקשה לאישור התובענה הייצוגית (החלטת כבוד השופטת ר' רונן מיום 9.9.2014).

5.

דין הבקשה להידחות. ניכר כי שני ההליכים נושא הבקשה מצויים בשלבים דיוניים שונים למדי. בעוד שהבקשה לאישור התובענה הייצוגית טרם הוכרעה, הרי שהתביעה הנגזרת אושרה כבר בחודש אפריל 2013, בירורה מתקדם ונקבעה בה סדרת דיוני הוכחות במועדים קרובים. איחוד הדיון בשתי התביעות בעת הנוכחית עלול להכביד על הצדדים המעורבים, לגרור קשיים דיוניים ולהביא לסרבול ועיכוב ההליכים תחת ייעולם (ראו, למשל, בש"א 6009/13 כלל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' שלבי , פיסקה 4 (7.11.2013)) . בנוסף, מהבקשה ומהתשובות לה עולה, כי המבקשים היו מודעים לקיומם של שני ההליכים כבר בחודש ינואר 2014 ולדבריהם, כבר אז היו הם מעוניינים באיחוד הדיון בשתי התביעות. עם זאת, הבקשה שלפניי הוגשה רק כעשרה חודשים לאחר מכן, משהתקרבו מועדי דיוני ההוכחות בתביעה הנגזרת. אם סברו המבקשים כי יש לאחד את הדיון בהליכים, היה עליהם להגיש בקשה בעניין זה בשלב מוקדם יותר. בכך, היה נמנע עיכוב בבירור שתי התובענות, עיכוב שינבע מאיחוד הדיון, והיה נחסך זמנם של שני בתי המשפט המטפלים בהליכים נושא הבקשה (ראו, 5643/13 טליאז נ' רשות השידור , פיסקה 3 (28.8.2013)) . די בטעמים אלה כדי לדחות את הבקשה. בנסיבות אלה, איני רואה מקום להביע כל עמדה בשאלות נוספות שעשויות להתעורר, ובכלל זה הסוגיה של מעשה בית דין ועצם האפשרות לאחד את הדיון בתביעה נגזרת עם תובענה ייצוגית.

6.

הבקש ה נדחית, אפוא. המבקשים ישאו בשכר טרחה בסך 4,000 ש"ח לזכות אלה: המשיבים 3-1, 8-4, 9 ו-17 (בסך הכל 16,000 ש"ח).