בש"א 4942/02 א.ר.י. מזרחי ובניו בניה השקעות בע"מ נ. עיריית בת-ים

המבקשות הגישו בקשה להאריך את המועד על החלטה של בית משפט מחוזי מיום 9.1.02. הבקשה הוגשה בחלוף זמן ניכר, לאמור ביום 10.6.02.

תחילתה של הפרשה בתביעה שהגישו המבקשות לבית המשפט המחוזי בנוגע לחוקיות היטל הנחת צנרת וחוקיותו מכוח חוק העזר לבת ים (אספקת מים), תשכ"ו-1966. תביעתן של המבקשות נדחתה על הסף, לאחר שבית המשפט קבע כי הדרך הנאותה לתקוף את ההיטל היא בערעור לשר הפנים בהתאם לסעיף 28 לפקודת העיריות (אספקת מים).

מתברר כי השר איננו סבור כי הסמכות בעניין נתונה לפניו, ובעניין זה תלוי ועומד הליך בפני בית משפט זה (בג"ץ 1290/02). המבקשים טוענים כי אם בהליך התלוי בבית משפט זה יוכרע כי הסמכות נתונה לשר הפנים, אזי תתייתר בקשתם. ואולם, אם ייקבע כי הסמכות היא לבית המשפט המחוזי, אין הם רוצים להיות קשורים בהחלטת בית המשפט הדוחה את הבקשה בנוגע להעדר סמכות עניינית, ומכאן בקשתם להארכת מועד להגשת ערעור.

המשיבה הצביעה ובצדק על קלישותה של הבקשה. מתברר כי המבקשות ידעו היטב על עמדתו של שר הפנים וידעו כי הוא איננו דן בבקשות שהוגשו על ידן. חרף זאת הן המתינו להגשת הערעור משך ארבעה חודשים. עם זאת, המשיבה הודיעה ברוב הגינותה, וכיאה לרשות ציבורית, כי אם אכן ייקבע בהליך התלוי ועומד בבית משפט זה כי הסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי ולא לשר הפנים הן לא יתנגדו להגשת התביעה מחדש בעניין היטלי הנחת צנרת ומים ובעניינים אלו בלבד.

בנסיבות אלה, ונוכח ההודעה שניתנה, אין עוד צורך בהארכת מועד, והקושי עליו הצביעו המבקשות יבוא על פתרונו נוכח יכולתן לפתוח בהליך מחודש. מובן שהליך זה מוגבל אך ורק לטענה הנזכרת, ולא היה ואין כל טעם להאריך את המועד בנוגע לעילות אחרות.