בש"א 495-23 בש"א 495-23

1.לפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), להעברת מקום הדיון בת"א 22302-11-22 מבית משפט השלום בחיפה לבית משפט השלום בעפולה. מדובר בתביעה שהגישה המשיבה 1 נגד המבקשת, היא המועצה האזורית גלבוע (להלן: המועצה), והמשיבה 2, היא המדינה (להלן: המדינה), בגין נזקי גוף שלפי הנטען נגרמו לה בתאונה שאירעה במהלך עבודתה בבית ספר המצוי בתחומי המועצה.

2.בבקשה נטען כי האירוע מושא התובענה אירע בכפר מוקייבלה, בו מתגוררת המשיבה 1, כי המבקשת היא רשות מקומית המצויה במחוז צפון, וכי העדים מטעם המבקשת מתגוררים במחוז צפון אף הם. כן נטען כי הטענות שמעלה המשיבה 1 נגד המדינה בתביעתה, מופנות כלפי לשכת מחוז צפון במשרד החינוך אשר משרדיה מצויים בנוף הגליל. לאור האמור, נטען כי מירב הזיקות מטות את הכף לטובת העברת הדיון בהליך למחוז צפון.

3.המשיבה 1 מתנגדת לבקשה וטוענת, בעיקרו של דבר, כי המבקשת לא הצביעה על הכבדה ניכרת הכרוכה בניהול ההליך בבית משפט השלום בחיפה, וכי ממילא המרחק בין בית משפט השלום בחיפה לבית משפט השלום בעפולה אינו כזה המצדיק העברת מקום הדיון. גם המדינה הודיעה בתגובתה כי היא מתנגדת לבקשה, וטענה אף היא כי מאזן הנוחות אינו מצדיק היעתרות לבקשה, בשים לב לקרבה שבין בתי המשפט ולהיעדר ההכבדה על העדים הפוטנציאליים.

4.לאחר עיון, לא ראיתי להיעתר לבקשה.

כידוע, המבחן להעברת הדיון מכוח סעיף 78 לחוק בתי המשפט הוא מבחן מאזן הנוחות של הצדדים להליך. כדי להצדיק העברת הדיון מבית משפט אחד למשנהו, על מבקש ההעברה מוטל הנטל להראות כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת העברת מקום הדיון.

בענייננו, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות אמנם נוטה להעברת הדיון. פער המרחק בין מקום מגורי הצדדים והעדים הפוטנציאליים, כפי שפורטו בבקשה, לבין בית משפט השלום בחיפה, כמו גם המרחק בין בית משפט השלום בחיפה לבין בית משפט השלום בעפולה, אינו כזה המצדיק העברת מקום הדיון.

5.אשר על כן, הבקשה נדחית.