בש"א 4951-24 בש"א 4951-24

1.לפניי בקשה לפי תקנה 40(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, לאיחוד הדיון בת"א 30956-04-23 המתנהל בבית משפט השלום בבת-ים, עם הדיון בת"א 76937-05-24 המתנהל בבית המשפט השלום בראשון לציון.

2.כעולה מהבקשה ומנספחיה, שני ההליכים נסבים על הסכם פינוי (להלן: הסכם הפינוי) שנחתם בין אביו של המשיב (להלן: המנוח) למבקשת 1 (להלן: בני אור). בתמצית יצוין כי בת"א 30956-04-23 (שלום בת-ים) (להלן: התביעה הראשונה) עתר המשיב, כיורשו של המנוח, כי בני אור תעביר לו את מלוא הסכום אותו התחייבה לשלם למנוח בגין פינוי הקרקע על-פי הסכם הפינוי; ואילו בת"א 76937-05-24 (שלום ראשון לציון) (להלן: התביעה השנייה) תבעה בני אור כי המשיב ישלם לה פיצוי מוסכם בגין האיחור בפינוי המקרקעין בהתאם לאמור בהסכם; וכן ישיב לה את הסכום המקדמי ששולם למנוח מכוח הסכם הפינוי נוכח הפרת ההסכם.

3.התביעה הראשונה הוגשה ביום 19.4.2023, ההליכים המקדמיים במסגרתה הושלמו, ולאחר שהמשיב דחה את הצעת הפשרה שהציע בית המשפט ביום 21.5.2024, נקבע התיק להוכחות ולסיכומים בעל-פה ביום 11.12.2024. התביעה השנייה הוגשה ביום 30.5.2024 לא ניתנה בה כל החלטה ולא נקבע כל מועד לדיון.

4.לטענת המבקשים, מקורן של שתי התביעות בהסכם הפינוי שנכרת בין בני אור למנוח, וכן כי בבסיס התובענות עומדות שאלות דומות ובכלל זאת – האם הסכם הפינוי הופר או קוים. נטען כי איחוד הדיון בתובענות, אשר מעוררות שאלות עובדתיות ומשפטיות זהות, יקדם יעילות דיונית וימנע הכרעות סותרות.

5.המשיב הודיע כי הוא מתנגד לבקשה, המוגשת לטענתו בחוסר תום לב במטרה לגרום לו למחוק את תביעתו. בעיקרו של דבר, נטען כי שני ההליכים מעלים שאלות נפרדות; אין מדובר באותם צדדים, שכן התביעה הראשונה הופנתה גם כנגד המשיב 2 כמנהל של בני אור, והתביעה השנייה צריכה הייתה להיות מופנית כנגד עיזבון המנוח; וההליכים מצויים בשלבים דיוניים שונים באופן מהותי כך שאיחודם עשוי להוביל לעיכוב ממשי בבירור התביעה הראשונה.

6.דין הבקשה להידחות.

7.ככלל, בית המשפט לא ייעתר לבקשות איחוד תובענות אשר מצויות בשלבים דיוניים שונים (ראו למשל: בש"א 1659/24 אוחיון נ' בן שימול (20.3.2024) (להלן: עניין אוחיון); בש"א 3980/18 פסיפיקה אחזקות בע"מ נ' אנטורג, פסקה 9 (14.6.2018); בש"א 631/16 ניצנים בנין והשקעות בע"מ נ' מואייד (20.9.2016)). עיון בכתבי התביעה מעלה כי ההליכים אמנם עוסקים במערכת חוזית ועובדתית אחת. עם זאת, הם מצויים בשלב דיוני שונה, שעה שבתביעה הראשונה נקבע מועד לשמיעת ההוכחות וההליך עומד בפני סיום, בעוד שבתביעה השנייה טרם החלו ההליכים המקדמיים (ראו עניין אוחיון). ברי כי איחוד התובענות בשלב זה יחטא לתכלית היעילות הדיונית. לכך יש להוסיף את בחירתם של המבקשים להגיש את תביעתם, המאוחרת בזמן, שלא לבית המשפט בו מתנהלת תביעתו של המשיב.

עוד יש להעיר כי ככל שיינתן פסק-דין בתביעה הראשונה לפני תום הדיון בתביעה השנייה, הוא עשוי לשמש כמעשה בית דין, למצער ביחס לחלק מהצדדים.

8.אשר על כן, הבקשה נדחית.