בש"א 4952/11 לאה בן חמו נ. אלון אריה

בפניי בקשה לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סד"א ), לאיחוד הדיון בת.א. 7897-04-11 (שלום – תל-אביב-יפו) עם ת.א. 31230-06-11 (שלום – אילת), כך ששתי התביעות תידונה במאוחד בבית משפט השלום באילת.

1.

התביעות נושא בקשת האיחוד שבפניי עוסקות במערכת יחסים עכורה שהתפתחה בין המשיב, מורה לספורט במקצועו, לבין המבקשת, אמה של תלמידת בית ספר, על רקע תפקידו של המשיב כמחנכה של בת המבקשת (להלן: הקטינה ).

2.

ביום 6.4.2011 הגיש המשיב תביעה בסדר דין מהיר נגד אם המבקשת בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, אשר עניינה פגיעה בשמו הטוב והוצאת דיבתו רעה. תביעה זו מסבה עצמה על מכתב ששלחה, כך לפי הטענה, אם המבקשת לממונים על המשיב ואשר לשיטתו מכיל, הן בכותרתו הן בתוכנו, פרסומים הפוגעים בשמו הטוב (להלן: התביעה הראשונה ). ביום 19.6.2011 הגישה הקטינה, באמצעות המבקשת, תביעה נגד המשיב בבית משפט השלום באילת כשהיא נשענת על עילות תביעה מגוונות, לרבות: פגיעה בשמה הטוב, הפרת חוק זכויות התלמיד, התשס"ה-2004 ועוד (להלן: התביעה השנייה ). בתביעה זו פרטה המבקשת את התנהלותו של המשיב כמחנכה של הקטינה, ואת שנתפס בעיניה כהתעמרות בה.

3.

לשיטת המבקשת מן הדין לאחד את הדיונים בתובענות, שכן אלו עוסקות באותה מסכת עובדתית הנוגעת למערכת היחסים בין המשיב, כמחנך, לבין הקטינה תלמידתו. עוד טוענת המבקשת כי לצורך הוכחת הגנת "אמת דיברתי", הקבועה בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, יהיה צורך לעמוד על מערכת היחסים העכורה ולהעיד את העדים הרלוונטיים לכך, לרבות סגל בית הספר ותלמידיו. משאלו פני הדברים, סבורה המבקשת כי באיחוד הדיונים יהיה כדי למנוע חשש מפני מתן הכרעות סותרות, כמו-גם לייעל את הדיון ולחסוך מזמנו היקר של בית המשפט. כן נטען, כי מאחר ומקום מגוריהם של כל הצדדים הנוגעים בדבר (המבקשת, המשיב והקטינה) הוא באילת, ובשים לב לעובדה כי האירועים נשוא התביעות התרחשו באילת, הרי שזיקתה של התביעה הראשונה לתל-אביב הינה פורמאלית בלבד. המשיב מתנגד לבקשה לאיחוד דיונים. ראשית, נטען על ידו כי אין עסקינן בתביעות העוסקות בשאלות משפטיות ועובדתיות זהות המצדיקות את איחוד הדיון. שנית, נטען כי התביעה השנייה הוגשה אך כדי ליצור מאזן כוחות כנגד תביעתו שלו. שלישית, ציין המשיב כי סמכותו המקומית של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו אינה פורמאלית, שכן המכתב, שעל-פי הנטען הביא לפגיעה בשמו הטוב, נפתח במשרדי הממונים עליו בתל-אביב. בהיבט זה, המשיב אף טען כי בכוונתו לקרוא לעדות את הממונים עליו אשר נחשפו לתוכן המכתב. לבסוף, נטען כי המשיב רואה חשיבות בניהול תביעתו בדלתיים פתוחות לשם מירוק הפגיעה בשמו, ועל כן אין לאחד את הדיון בה עם תביעת הקטינה המתנהלת בבית משפט השלום באילת בדלתיים סגורות.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. אכן, לצורך איחוד דיון לפי תקנה 7 לתקנות סד"א אין הכרח בזהות מלאה בין התובענות או עילתן, ודי בהשקה עניינית ביניהן על-מנת שיחשבו תובענות ב"נושא אחד" (ראו, לדוגמה: בש"א 7281/06 אלון פנחס נ' חישתיל בע"מ (לא פורסם, 21.9.2006) והאסמכתאות המובאות שם). בנסיבות המקרה שבפניי שוכנעתי, כי על אף שמתקיימת השקה מסוימת בין התובענות, ספק אם יהיה זה יעיל להורות על איחוד הדיון בפני בית משפט השלום באילת נוכח זיקותיה השונות של כל אחת מן התביעות. מן העבר האחד, המשיב ציין כי בכוונתו לזמן את עדיו, המתגוררים ועובדים במרכז הארץ, לשם הוכחת יסודותיה של עוולת לשון הרע. לשיטתו, יסודות העוולה התגבשו באזור המרכז, שם נקרא מכתבה של המבקשת, ומכאן זיקות התביעה לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו. מן העבר האחר, עדיה של המבקשת מצויים כולם בעיר אילת ונראה כי זיקותיה המהותיות של תביעת הקטינה הן לבית משפט השלום באילת. במצב דברים מורכב זה, נראה כי מאזן הנוחות שבין הצדדים הינו שקול בעיקרו. שקילות זו אינה מתיישבת עם איחוד הדיונים בתביעות בפני בית משפט השלום באילת או בפני בית משפט השלום בתל-אביב-יפו, שכן משמעות הדברים תהא העדפת נוחותו של אחד הצדדים באופן בולט. במצב דברים זה לא מצאתי להורות על איחוד הדיונים בתביעות. אף יש להניח כי הערכאות הדיוניות ינהלו את הדיונים בתביעות באופן שיקטין את החשש מפני מתן הכרעות סותרות.

5.

בהתחשב באמור לעיל, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.