בש"א 5035/11 עמוס אמירה נ. איי די. איי חברה לביטוח בע"מ

לפניי השגה על מזכירות בית-המשפט אשר סירבה לקבל לרישום את בקשת רשות הערעור מטעם המבקש, נוכח האיחור בהגשת ההליך.

דין ההשגה להידחות. לפי הטענה, החלטת בית-המשפט המחוזי מיום 23.5.2011, הומצאה לידי בא-כוח המבקש ביום 26.5.2011. מכאן שמניין 30 הימים להגשתה של בקשת רשות ערעור הסתיים ביום 26.6.2011. ההליך שבכותרת הוגש ביום 6.7.2011, קרי באיחור של כשבוע וחצי. העובדה כי המבקש הגיש לבית-המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר, אשר נדחתה בהחלטת בית-המשפט קמא מיום 2.6.2011, אין בה כשלעצמה כדי להאריך מיני וביה את המועד להגשת הליך ערעורי על ההחלטה מיום 23.5.2011. ברי כי בעל-דין אינו יכול לגרום להארכה מלאכותית של המועד להגשת הליך ערעורי, על-ידי כך שיגיש בקשה לעיון חוזר על ההחלטה עליה הוא מעוניין להשיג. למען שלמות התמונה אציין כי עיינתי בבקשה לעיון חוזר, ובאתי למסקנה כי בניגוד לטענות המבקש, היא אינה מהווה לפי לשונה או לפי מהותה בקשה לביטול החלטה במעמד צד אחד. לפיכך, אין בנסיבות העניין תחולה להסדר הקבוע בתקנה 398א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

המסקנה המתבקשת היא כי בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור בלא שהתבקשה, וממילא בלא שניתנה, אורכה לכך. בדין סירבה, אפוא, המזכירות לקבל את ההליך לרישום. אשר על כן, ההשגה נדחית. אין בהחלטתי כדי למנוע מהמבקש להגיש, אם רצונו בכך, בקשה להארכת מועד. זאת, בלא שאביע כל עמדה בעניינה של בקשה כאמור ככל שתוגש.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.