בש"א 5043/18 פלוני נ. כלל חברה לביטוח

1.

הבקשה שבכותרת הועברה לטיפולי על רקע חילופים בלשכת הרשמים.

2.

המבקש עותר להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 22.7.2014 (ע"א 37313-01-13). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט השלום בתל אביב-יפו (ת"א 6266-04-10). לטענת המבקש יש להיעתר לבקשה להארכת מועד הן משום שסיכויי בקשת רשות הערעור הם גבוהים והן משום שמצבו הרפואי מנע ממנו להגיש את הבקשה במועד.

3.

הבקשה להארכת מועד הוגשה כארבע שנים לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בנסיבות אלה נדרש כי המבקש יצביע על טעם מיוחד שיצדיק את הגשתה באיחור כה ניכר (ראו: בש"א 6112/18 סמדר נ' משרד האוצר – הרשות לזכויות ניצולי שואה (16.9.2018)). חרף ההבנה למצבו של המבקש ולנסיבותיו האישיות, לא מצאתי כי היה בידי המבקש להצביע על טעם כזה. אכן, מחלת מחלתו של בעל דין עשויה, במקרים המתאימים, להוות "טעם מיוחד" המצדיק מתן הארכת מועד, ואולם לצורך כך יש להוכיח את קיומה של המחלה בתקופה הרלוונטית וכי היא אכן מנעה מבעל הדין או מבא כוחו להגיש את ההליך במועד (ראו: בש"א 6439/13

לרון נ' לוין

(26.11.2013), וההפניות שם ). לאחר שעיינתי באישורים הרפואיים שצורפו אינני סבורה כי מצבו הרפואי של המבקש מנע מבעדו להגיש את בקשת רשות הערעור במשך ארבע שנים. כמו כן, לאחר שעיינתי היטב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובהתחשב באמות המידה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי, איני סבורה כי סיכויי בקשת רשות הערעור נחזים להיות גבוהים, ובפרט לא במידה המצדיקה את הארכת המועד להגשתה.

4.

הבקשה נדחית אפוא. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תשובת המשיבה, לא ייעשה צו להוצאות.