בש"א 6112/18 יצחק סמדר נ. מדינת ישראל - משרד האוצר - הרשו לזכויות ניצולי

לפני ערעור על החלטת כב' הרשם ג' לובינסקי-זיו מיום 16.8.2018 במסגרתה נדחתה בקשת המערער להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 20.1.2015 בע"ו 12579-11-14 (להלן: פסק הדין ). בפסק הדין נדחה ערר שהגיש המערער על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (להלן: החוק ).

כב' הרשם הבהיר בפתח החלטתו את הרקע להגשת הבקשה כדלקמן:

"בתמצית שבתמצית אציין כי המבקש הוכר כנכה רדיפות הנאצים מכוח החוק, ומשכך היה זכאי לגמלה חודשית. בשנת 2013 אישרה המשיבה את בקשת המבקש להמיר את הגמלה החודשית במענק חד פעמי, אשר שולם למבקש. זמן קצר לאחר מכן פנה המבקש בבקשה לבטל את ההחלטה המאשרת את המרת הגמלה במענק חד פעמי. בקשה זו נדחתה. על החלטה אחרונה זו הגיש המבקש עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, וזו נדחתה על הסף ביום 27.3.2014 מחמת קיומו של סעד חלופי בדמות הגשת ערר לוועדת עררים שהוקמה מכוח החוק (בג"ץ 8842/13, להלן: העתירה ). ואכן, בעקבות דחיית העתירה הגיש המבקש ערר לוועדת העררים . הערר נדחה ביום 30.10.2014, והמבקש המשיך והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. הערעור נדחה כאמור ביום 20.1.2015, תוך שבית המשפט ציין כי נוכח הוראתו הברורה של סעיף 15 לחוק, לא ניתן לבטל את ההחלטה בעניין המרת הגמלה. בהקשר זה ציין בית המשפט כי 'למעשה בערעורו בפנינו עותר המערער לכך שאנו נעניק לו הענקה שהמחוקק שלל אותה בחוק, ולמרבה הצער לא נוכל להיעתר לבקשתו'".

הוסיף הרשם לשלמות התמונה כי:

"ביום 2.2.2015, בסמוך לאחר מתן פסק הדין, הגיש המבקש בקשה נוספת במסגרת העתירה (אשר נדחתה כזכור עוד קודם לכן), ובגדרה ניסה לתקוף את פסק הדין. בקשתו נדחתה ביום 10.2.2015, תוך שנקבע כי על המבקש לנקוט הליך השגה מתאים על פי דין.

בחודש פברואר 2017 פנה המבקש ללשכה לסיוע משפטי בבקשה כי תייצגו במסגרת בקשת רשות ערעור על פסק הדין. בהמשך אותה שנה נעתרה הלשכה לסיוע משפטי לבקשת הייצוג ומינתה עורך דין שייצגו בהליך. ואולם, ביום 3.5.2018 - עוד טרם שהוגש הליך כלשהו - הודיעה הלשכה לסיוע משפטי כי הוחלט להפסיק את הייצוג וזאת מחמת 'חוסר סיכוי משפטי'. בקשת הארכה שלפניי (בצירוף בקשת רשות הערעור גופה) הוגשה ביום 24.5.2018. לטענת המבקש, אשר אינו מיוצג בהליך דנן, הצורך במתן ארכה נעוץ בסחבת בטיפול בעניינו על ידי הלשכה לסיוע משפטי. המבקש מוסיף ומציין כי לאחר שנודע לו על ביטול הייצוג, פנה למספר גורמים בעניין".

הרשם דחה את הבקשה בשים לב לכך שפסק הדין ניתן 20.1.2015 ואילו הבקשה להארכת המועד הוגשה למעלה משלוש שנים לאחר מכן, רק ביום 24.5.2018. הרשם אף הניח הנחה מפליגה לטובת המערער כי אין לזקוף לחובתו את פרק הזמן ממועד הגשת בקשתו לייצוג על ידי הלשכה לסיוע משפטי בחודש פברואר 2017 ועד להגשת הבקשה ביום 24.5.2018. ברם נקבע כי אין בכך כדי להועיל למערער מאחר שהוא לא נתן כל הסבר מדוע השתהה במשך פרק זמן של שנתיים ימים ממועד מתן פסק הדין ועד למועד הגשת בקשת הייצוג.

בערעורו פירט המערער את כל ההליכים שנקט בהם. ברם, אין בפרטים שמסר כדי להפיס את הדעת על אודות האיחור שבהגשת הבקשה להארכת מועד לפני בית משפט זה.

מדובר אפוא באיחור משמעותי ביותר בהגשת הבקשה להארכת המועד וצדק הרשם בדחותו את הבקשה. אוסיף כי בעניינים מסוג זה מסורה לרשם שיקול דעת רחב, ואין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול הדעת (וראו: בש"מ 6614/17 קפלן

את לוי בע"מ נ' החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ (3.9.2017); בש"א 7207/16 בילעאווי נ' מדינת ישראל (17.11.2016) ). דברים אלו מקבלים משנה תוקף במקרה זה נוכח העובדה שמדובר בהליך ב"גלגול שלישי" שהסיכויים שיעלה בידו של המערער לשכנע שיש להעניק לו רשות ערעור – בשים לב לאופיו הפרטני של עניינו – נמוכים (וראו: בש"א 2757/18 ורדי נ' ארזי (9.4.2018)).

הערעור נדחה.