בש"א 5248-24 בש"א 5248-24

לפניי בקשה למתן ארכה לנקיטת הליך ערעורי על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע (כב' השופט ש' שמואל) בתלה"מ 15866-08-23 מיום 2.6.2024, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לפסלות המותב שדן בעניינה, וזאת עד ליום 7.7.2024.

בבקשה נטען כי הארכה המבוקשת נדרשת בשל עומס עבודה בו מצויה באת-כוח המבקשת וכן מאחר שהמבקשת לא הייתה פנויה להיפגש עם באת-כוחה במהלך תקופת הערעור.

המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי הבקשה אינה מעלה "טעם מיוחד" המצדיק להיעתר לה. כן נטען כי במהלך התקופה שחלפה ממתן ההחלטה בבקשת הפסלות ועד היום הגישה המבקשת באמצעות באת-כוחה 7 כתבי בי-דין (בקשות, הודעות ותגובות) במסגרת ההליך קמא, וזאת חרף טענותיה בבקשה דנא בעניין הגורמים שמנעו את הגשת ההליך הערעורי במועד.

לאחר העיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כפי שצוין פעמים רבות בפסיקה, ככלל, טענה בדבר עומס עבודה, כשלעצמה, אינה עולה כדי "טעם מיוחד" המצדיק היעתרות לבקשה להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי (ראו, למשל: בש"א 7963/19 חברה קדישא פתח תקווה נ' לנצר (11.12.2019)). בהקשר זה יצוין כי המבקשת אמנם פירטה רשימה של הדיונים בהם נכחה באת-כוחה בתקופת הערעור, אך ברשימה לא צוינו מספרי ההליכים השונים ואף לא פורט האם מדובר בימי דיונים ארוכים או קצרים. מכל מקום, בשים לב לטענת המשיב, אשר גובתה באסמכתאות, שלפיה המבקשת הגישה במהלך תקופת הערעור כשבעה כתבי טענות שונים במסגרת ההליך קמא, מוקשית הטענה כי בשל עומס עבודה לא עלה בידה להגיש את ההליך הערעורי על ההחלטה בבקשת הפסלות במועדו, או לכל הפחות להגיש בקשה להארכת במועד בתוך תקופת הערעור. לכל האמור יש להוסיף כי לא הובהר בבקשה מדוע לשם הגשת ההליך הערעורי נדרשה באת-כוח המבקשת להיפגש עם המבקשת, ומדוע לא נדרשה לעשות כן טרם הגשת יתר כתבי הטענות במסגרת ההליך קמא.

על רקע כל האמור, ובשים לב למשך האיחור בהגשת הבקשה (11 ימים מהמועד האחרון להגשת הערעור) ולחשיבות הנודעת לבירור מהיר של ערעורי פסלות (ראו: בש"א 8128/22 בכר נ' שטרית (6.12.2022)), לא מצאתי להיעתר לבקשה, והיא נדחית בזאת.

המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך של 500 ש"ח.