בש"א 5326/03 ישראל ברזילי נ. יוניברסל וידאו סקיוריטי (יו.יו.אס) בע"מ

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער.

הבקשה הוגשה ביום 15.6.03. היא מתייחסת להחלטה של בית המשפט המחוזי מיום 1.4.03, אשר התקבלה ביד המבקש ביום 8.4.03. בהתחשב בפגרת הפסח ובשביתות, הסתיים המועד להגשת ההליך ביום 3.6.03. בא כוח המבקש מסביר, כי שגה בספירת הימים, וסבר כי היה עליו להתחיל את ספירת הימים מיום 8.5.03, וכך הגיע לחישוב מוטעה לפיו יש בידו להגיש את בקשת הרשות לערער עד ליום 15.6.03.

המועד להגשת הערעור על פסק דינו של בית משפט קמא קבוע בחיקוק. לפיכך, הארכתו טעונה טעם מיוחד (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). לא אחת, טעות בספירת הימים, אינה מהווה טעם מיוחד למתן ארכה (בש"א 3112/99 קהתי נ' יורשי המנוח זוהיר, דינים עליון נו 803). עם זאת, כל מקרה נבחן לגופו. עוד לפני שנים רבות ניתנה הארכת מועד מקום בו עורך דין טעה בספירת הימים, עת סבר כי בחודש מרס 30 ימים ולא 31, כטעם מיוחד למתן ארכה (ב"ש 31/58 עזבון שמריהו הבר נ' קולנוע שעריה, פתח תקווה, פ"ד יב 897). זאת ועוד בהחלטה האם הוכח טעם מיוחד למתן ארכה יש להביא בחשבון את מכלול נסיבות העניין, ובהן מידת האיחור וציפיותיו של בעל הדין שכנגד. הגישה הנוהגת סוכמה על ידי כב' השופט ריבלין ברע"א 9073/01 פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תקדין עליון 2002(1) 746, שם צויין כי:

"לאחרונה חל ריכוך של ההלכה הנוקשה שנהגה עד כה בסוגיית הארכת המועד מחמת טעות. כך נפסק, כי אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה בשל טעות שבדין, וכי מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת מועד. כך יהיה, למשל, מקום בו נתן בעל הדין הודעה לבעל הדין האחר ביחס לכוונתו להגיש ערעור או עתירה לדיון נוסף. לעתים, חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה תכתיב את התוצאה ..... כל מקרה ונסיבותיו."

גישה זו מבוססת, בין השאר, על התפיסה, לפיה זכות הערעור היא זכות יסוד. "זכות הערעור היא זכות יסוד באופן שלכל אדם הזכות להישמע בבית משפט, פעם בערכאה ראשונה ופעם בערכאת ערעור. אין בכך כדי לפטור אדם מלעמוד במועדים הקבועים בחוק. אולם, כאשר אין הוא עושה כן, יש לבחון אם אכן מצדיקה התנהגותו, מניעת זכות הערעור ממנו" (דברי כב' השופטת שטרסברג-כהן ברע"א 1441/02 פרץ נ' שטרן, לא פורסם). על רקע גישה זו, ניתנה ארכה במקרים בהם טעות בספירת הימים הביאה לאיחור בנקיטת הליך (ראו בש"א 30111/01 אליהו נ' קידר תקדין עליון 2002(1) 264; בש"א 6184/02 ניסים נ' מעריב הוצאת מודיעין בע"מ דינים עליון סב 504).

כיצד באים דברים אלה לידי ביטוי במקרה שבפניי? במקרה זה מידת האיחור רבה באופן משמעותי מזו שנדונה במקרים הנזכרים, בהם האיחור היה בדרך כלל של יום אחד. מידת האיחור במקרה שבפניי ממשית. אין טענה כי בעל הדין שכנגד הועמד על כוונה להגיש ערעור בתוך תקופת המועדים הקבועה להגשת ערעור. זאת ועוד, מתברר כי בקשת הרשות לערער עצמה מופנית כנגד החלטה בה נדחתה בקשת ארכה של המבקש. במצב זה, ניתן היה לצפות ליתר שקידה מטעם המבקש בכל הנוגע ללוח הזמנים להגשת ההליך. ניתן גם להעיר, כי משך האיחור נוטה, במקרה זה, לכרסם בסבירות הטעות במקרה שבפניי.

התוצאה היא, כי הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך 1,000 ₪. לסכום זה יש לצרף מע"מ כחוק, וכן הפרשי רבית והצמדה מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.