פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
5331/11 - א'
בפני:
כבוד הרשם גיא שני
המבקשת:
קלאבמרקט רשתות שיווק בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. רשות המיסים היחידה לפירוקים כינוסים
וגבייה קשה – מכס ומע"מ
2. הכונס הרשמי
בקשה להארכת מועד
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף בפסק-הדין של בית המשפט העליון בע"א 10739/07 (כבוד השופטים א' פרוקצ'יה, ע' ארבל וא' רובינשטיין). פסק-הדין ניתן ביום 16.6.2011, ובו התקבל ערעורה של המשיבה בעניין החזר מס תשומות שנוכה ביתר. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 17.7.2011, לאחר שבקשה קודמת, ששוגרה ביום 13.7.2011 בערב, לא נתקבלה לרישום בשל פגמים טכניים.
לפי תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, מניין 15 הימים להגשת עתירה לדיון נוסף מתחיל ביום מתן פסק-הדין ולא ביום המצאתו. הסדר מיוחד זה נגזר מאופיו הייחודי של הליך הבקשה לדיון נוסף, החורג מעקרון סופיות הדיון ופותח פתח לליבון נוסף של הלכה שנקבעה בפסק-דין של בית-המשפט העליון שניתן בהרכב שלושה. לפיכך, המועד האחרון להגשת הבקשה לדיון נוסף בענייננו חל ביום 3.7.2011, וזאת אף אם פסק-הדין על נימוקיו התקבל אצל המבקשים ביום 26.6.2011 (ראו ההתייחסות המשלימה לעניין זה בתשובה לתגובה).
המבקשים אינם חולקים על כך, אך סבורים כי יש להאריך להם את המועד במקרה זה ב-15 ימים ממועד מתן החלטתי-זו. לבית המשפט אכן מסורה הסמכות להורות על הארכת המועד להגשת בקשה לדיון נוסף בהתקיים "טעם מיוחד" לכך. לאור מאפייניו המיוחדים של הליך הדיון הנוסף, כאמור לעיל, נקבע כי הדרישה לקיומו של "טעם מיוחד" להארכת מועד תיושם באופן דווקני ונוקשה (ראו למשל בש"א 6180/09 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 13.9.2009)). בענייננו, מוכן אני ליתן משקל מסוים לטענתם של המבקשים כי נוכח מהות העניין שעל הפרק ומורכבותו, הם נזקקו לפרק זמן מסוים לצורך שקילת ההשלכות של פסק-הדין ותיאום עם גורמים שונים, בטרם פנייה בבקשה לדיון נוסף. אולם, קשה לראות מדוע לא פנו המבקשים, למצער, בבקשה להארכת מועד בטרם חלוף תקופת 15 הימים. אכן, גם אם המבקשים התוודעו לנימוקי פסק-הדין רק ביום 26.6.2011, לא הייתה מניעה מבוררת להגיש את בקשת הארכה מבעוד מועד, ולציין בה את הצורך בשקילה ובתיאום לפני קבלת הכרעה סופית בעניין הגשת בקשה לדיון נוסף.
שני שיקולים נוספים שהבאתי בחשבון החלטתי: האחד, המשיבה אינה טוענת להסתמכות מיוחדת על פסק-הדין ולשינוי מצב לרעה בשל האיחור בהגשת ההליך; השני, אין מחלוקת כי בפסק-הדין נקבעה הלכה חדשה (ראו סעיף 18 לתגובת המשיבה), ופסק-הדין עצמו מציין את מורכבות הסוגיה (בכך לא באתי כמובן להביע עמדה בעניין סיכויי הבקשה לדיון נוסף להתקבל).
לאור כל האמור, באתי למסקנה כי האיזון הראוי בין השיקולים שלעניין, בנסיבות המקרה הזה, הוא להיעתר לבקשה באופן חלקי, לאמור: לאפשר למבקשים להגיש את הבקשה לדיון נוסף ללא עיכוב נוסף – עד ליום 12.8.2011. כמו-כן יחויבו המבקשים בתשלום הוצאות המשיבה בגין הבקשה שלפניי, בסך של 3,000 ₪.
המבקשים יציינו בפתח הבקשה לדיון נוסף את דבר הארכה, ויצרפו להליך את החלטתי-זו.
ניתנה היום, ז' באב תשע"א (7.8.2011).
גיא שני
ר ש ם