בש"א 5349/11 ד"ר היס יהודה נ. ליה עטרה בן צבי

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק-דינו של בית משפט זה בע"א 4576/08 (כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין וכבוד השופטים י' דנציגר וי' עמית).

פסק-הדין ניתן ביום 7.7.2011. לפי תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, המועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק-דין של בית המשפט העליון הינו 15 ימים מיום מתן פסק-הדין . כלומר, בענייננו המועד האחרון להגשת ההליך הוא 24.7.2011. לבית המשפט מסורה הסמכות להורות על הארכת המועד, אולם לאור מאפייניו המיוחדים של הליך הדיון הנוסף – אשר פותח פתח לליבון נוסף של סוגיה שהוכרעה בפסק-דין של בית המשפט העליון – נקבע כי הדרישה לקיומו של "טעם מיוחד" להארכת מועד תיושם באופן דווקני ונוקשה (ראו למשל בש"א 6180/09 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 13.9.2009)).

בענייננו, המבקשים טוענים כי נודע להם על פסק-הדין רק ביום 10.7.2011; כי הפרקליטה שטיפלה בתיק שוהה בחוץ-לארץ; וכי המועד להגשת ההליך נופל בתוך תקופת הפגרה. עוד צוין כי הבקשה להארכת מועד מוגשת בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך, וכי אין בדעת המבקשים לעתור לעיכוב ביצוע פסק-הדין. יצוין כי הארכה המבוקשת היא עד ליום 15.8.2011. המשיבים מתנגדים לבקשה.

לאחר עיון בטענות הצדדים החלטתי להיעתר לבקשה באופן חלקי ותוך חיוב המבקשים בהוצאות.

כאמור לעיל, הדין קובע פרק זמן קצר להגשת הליך של בקשה לדיון נוסף, זאת לנוכח אופיו המיוחד של הליך זה. עיון בבקשה שלפניי אינו מצביע על הסבר ברור וכבד משקל להארכת מועד של שלושה שבועות, בפרט בשים לב לגישה הדווקנית הנוהגת בכגון דא. לא מיותר להזכיר בהקשר זה כי ימי הפגרה אינם עוצרים את מירוץ הזמן להגשת בקשה לדיון נוסף (ראו למשל בש"א 4719/93 Her Majestry the Queen in Right of Canada נ' ריינהולד , פ"ד מז(5) 646 (1993)). גם העובדה שהפרקליטה שטיפלה בתיק שוהה בחוץ-לארץ אינה מצדיקה בנסיבות העניין עיכוב מ מוש ך בהגשת בקשה לדיון נוסף.

עם זאת, בהביאי בחשבון בעיקר את מועד הגשת הבקשה שלפניי, וכן את היקפו של פסק-הדין ואת טענות הצדדים כולן, סבורני כי יש לאפשר למבקשים ארכה מדודה – עד ליום 31.7.2011. כמו-כן מצאתי לנכון לחייב את המבקשים בהוצאות המשיבים בגין בקשה זו, בסך של 1,500 ₪.