בש"א 5354/06 זהר שורץ,עו"ד נ. רשות הנמלים והרכבות

לפני בקשה להארכת מועד ולחילופין בקשה להחזרת רע"א 2771/06 למרשם התיקים ולהפיכתה לערעור.

1.ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו אשר דחה את בקשת המבקש להכיר בתובענה שהגיש נגד המשיבים כתובענה ייצוגית. פסק הדין ניתן ביום 7.2.06 והומצא למבקש ביום 27.2.06. ביום 29.3.06, הגיש המבקש בקשת רשות לערער (רע"א 2771/06). ביום 8.6.06 מחק בית משפט זה (כבוד השופט א' גרוניס) את ההליך. מפאת חשיבות הדברים לענייננו, אצטט את ההחלטה כלשונה:

"בבקשת רשות ערעור זו עותר המבקש נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא לאשר תובענה שהגיש כתובענה ייצוגית. דרך התקיפה הנכונה הינה זו של ערעור ולא בקשת רשות ערעור (ע"א 8521/03 תאגיד לאיסוף כלי משקה בע"מ נ' קראוס (לא פורסם) והאסמכתאות שם). שקלתי אם להימנע ממחיקת הבקשה ולפעול על פי תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כך שהבקשה תהפוך לערעור. איני עושה כן לאור צורת הגשתה של הבקשה. כבר בבקשה המקורית נפלה טעות טכנית ובעקבות זאת הוגשה בקשת תיקון שכבוד הרשמת נעתרה לה. יתרה מכך, לבקשה צורפה אך החלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה לאישורה של התובענה כייצוגית. בבקשה לרשות ערעור מזכיר המבקש את בקשתו בבית משפט קמא ומפנה לה ולנספחיה. דא עקא, הבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי כלל לא צורפה לבקשה דנא. כלומר, המעיין בבקשה מתקשה לעקוב אחר הטיעונים שבה. לפיכך, נמחקת הבקשה לרשות ערעור."

2.הבקשה שלפני הוגשה ביום 25.6.06. המבקש מבהיר בהחלטתו שלא צירף את הבקשה ונספחיה שכן סבר כי עם הגשת הליך ערעורי מועבר התיק של בית משפט קמא לבית המשפט של ערעור ועל כן טעה לחשוב כי צירוף הבקשה ונספחיה הינו מיותר. לטענתו, במצב דברים זה, אין הצדקה לשלול ממנו את יומו בבית המשפט רק בעטייה של טעות משפטית טכנית שנעשתה בתום לב. כמו כן, לטענתו, סיכויי ההליך טובים. בתמצית, טענת המבקש היא, כי כלל נסיבות העניין מהווים טעם מיוחד להארכת מועד ולחילופין מצדיקים לפעול לפי תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). המשיבות מתנגדות לבקשה. לטענתן, הבקשה נמחקה הן בשל דרך הגשתה והן לגופו של עניין שכן בית המשפט שקל להפכה לערעור והחליט על כך בשלילה.

3.אקדים ואומר, כי ספק בעיני אם רשם מוסמך להיעתר לבקשה החליפית שהוגשה על ידי המבקש להשיב למרשם התיקים את רע"א 2771/06 ולהפכה לערעור לפי תקנה 410א לתקנות. מכל מקום, משקבע כבוד השופט א' גרוניס שאין להפעיל בנסיבות העניין את תקנה 410א לתקנות, אין בידי להיזקק כעת לבקשה שהיא במהותה בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט. אשר לבקשה להארכת מועד. אין בידי לקבל את טענת המשיבות לפיה בית המשפט דחה את הבקשה לגופה ולפיכך אין מקום לשקול את הארכתה. תקנה 410א לתקנות מעניקה לבית המשפט שקול דעת להפוך בקשת רשות לערער לערעור אם טעה המבקש והגיש בקשה לרשות ערעור על אף שהייתה לו זכות להגיש ערעור. סירוב בית המשפט לעשות כן, ומחיקת ההליך מבלי לדון בבקשה לגופה, אינו מונע מבעל דין אשר טעה בסיווג ההליך להגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. מדובר בהליכים נפרדים אשר נבחנים לפי שיקולים שונים. תקנה 410א לתקנות מקנה ליוזם ההליך יתרון בכך שהיא מאפשרת תיקון של ההליך ללא צורך להגיש ערעור חלף הבקשה לרשות לערער. בית המשפט עשוי להחליט שבנסיבות העניין אין הצדקה ליתן לבעל דין להנות מיתרון זה. כך לדוגמא, במקרה דנן, בית המשפט סבר שאין להפוך את הבקשה לרשות לערער לערעור שכן הבקשה הוגשה ללא צירוף מלוא המסמכים הרלבנטיים. לעומת זאת, בבקשה להארכת מועד נשקלים שיקולים אחרים, שאינם קשורים לאופן בו הוגשה הבקשה למתן רשות לערער. אוסיף, כי גישה זו עולה בקנה אחד עם מעמדה של זכות הערעור כזכות חוקתית (סעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה).

4.נוכח מסקנתי הנ"ל, אפנה עתה לדון בבקשה להארכת מועד לגופה. המועד להגשת ערעור קבוע בחיקוק ולפיכך נדרש "טעם מיוחד" להארכתו (תקנה 528 לתקנות). אכן, אין לשלול באופן קטגורי וגורף את האפשרות שגם במקרה של טעות שבדין תתקבל בקשה להארכת מועד. במקרה בו עוצמת הציפיות של בעל הדין שכנגד לסופיות הדיון היא פחותה, ניתן להכיר בטעות שבדין כטעם מיוחד להארכת מועד (ראו: רע"א 9073/01 יהודית פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים , תק-על 2002(1), 746). במקרה דנן המשיבות היו מודעות לכך שהמבקש מעוניין להשיג על החלטת בית משפט קמא מעצם הגשתה של בקשת רשות לערער. יוזכר, כי בקשה כאמור הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ערעור. יחד עם זאת, בנסיבות העניין שלפני, אין די בכך כדי להצדיק מתן ארכה כמבוקש. לצורך שקילת הבקשה יש לבחון, בין היתר, את סבירותה של הטעות. בענייננו, אין לומר כי הטעות בסיווג ההליך היתה סבירה בשים לב לכך שההלכה לגבי דרך התקיפה הראויה של החלטת בית משפט לדחות בקשה להכיר בתובענה כתובענה ייצוגית הינה הלכה ידועה ומושרשת. כמו כן, יש להתחשב בכך כי החלטת כבוד השופט א' גרוניס ניתנה ביום 8.6.06 ואילו הבקשה שלפני הוגשה ביום 25.6.06. לטענת המבקש, פסק הדין הומצא לו בין הימים 12-14 בחודש יוני. גם אם אניח כי ההחלטה הומצאה למבקש ביום 14.6.06, הבקשה שלפני הוגשה רק לאחר שחלפו 10 ימים מעת שהומצאה לו. דומה כי בנסיבות העניין, בהן המועד להגשת ערעור חלף מזה זמן רב והטעות בסיווג ההליך לא היתה סבירה, היה על המבקש להזדרז ולהגיש את בקשתו מיד בסמוך למועד בו הומצאה לו ההחלטה. עוד אוסיף כי המבקש טוען כי סיכויי ההליך טובים, אולם טענה זו נטענה באופן לאקוני בלבד. לבקשה לא צורפה הודעת ערעור ולא נומקה במסגרתה עמדתו של המבקש לעניין סיכויי הערעור. הנטל בעניין זה מוטל על המבקש וזאת בפרט במקרים, כגון המקרה דנן, בהם עיון בפסק דינו של בית משפט קמא, כשלעצמו, אין די בו כדי להתרשם כי סיכויי ההליך טובים במידה המצדיקה היעתרות לבקשה. נוכח משקלן המצטבר של שיקולים אלה, לא מצאתי מקום לקבל את הבקשה.

התוצאה היא, שהבקשה נדחית. אין צו להוצאות.