החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"א 5356/97 בוהיה (בתיה) אלבז נ. גבי אלבז

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · הארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסףבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף בפסק דין של בית המשפט העליון

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף בפסק דין בע"א 1330/93. נקבע כי הטענה בדבר מועד המצאת פסק הדין אינה מהווה טעם מיוחד, לנוכח איחור של כשלושה חודשים והזכות שנוצרה למשיבים ליציבות לאחר פסק דין חלוט.

העובדות

המבקשת הגישה בקשה לדיון נוסף לאחר חלוף המועד, בטענה שפסק הדין הומצא לידיה רק ביום 5.7.97. פסק הדין ניתן ביום 12.6.97 והבקשה הוגשה ביום 16.9.97, כשלושה חודשים לאחר מתן פסק הדין.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להאריך את המועד להגשת בקשה לדיון נוסף בפסק דין של בית המשפט העליון כאשר האיחור הוא כשלושה חודשים ולא נמצא טעם מיוחד?

הלכות

  1. 1

    איחור של כשלושה חודשים בהגשת בקשה לדיון נוסף, ללא בקשה להארכת מועד בסמוך למועד, אינו מהווה טעם מיוחד להארכת המועד, שכן למשיבים נוצרה זכות ליציבות ולוודאות לאחר פסק דין חלוט.

    ״לא ניתן לפגוע בזכותם זו של המשיבים רק בשל כך שהמבקשת השתהתה בטיפול בענייניה המשפטיים במשך שלושה חודשים״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הארכת מועד
  • דיון נוסף
  • טעם מיוחד
  • איחור
  • פסק דין חלוט

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בש"א

5356/97

בפני:

כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי

המ

בקשת

:

בוהיה (בתיה) אלבז

נגד

המשיבים

:

1.

גבי אלבז

2.

עזבון המנוח ניסים אלבז

3.

רחל אלבז

4.

ערן אלבז

5.

מרדכי אלבז

6.

אלי אלבז

7.

מאור אלבז

בקשה

להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף

בשם

המבקשת: עו"ד בנימין יזרעאלי

החלטה

הבקשה שבפני הוגשה ביום 16.9.97 ועניינה בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף בענין פסק דינו של בית משפט זה בע"א 1330/93 אשר ניתן ביום 12.6.97.

המבקשת טוענת, כי פסק הדין הומצא לידיה על ידי בא כוחה רק ביום 5.7.97, ומאותו שלב תרה אחר עורך דין אשר יערוך את העתירה לדיון נוסף עבורה.

גם אם אניח כי השתלשלות העניינים האמורה בבקשה היא אמת, אין הדברים עולים כדי "טעם מיוחד" הנדרש להארכת המועד במיקרה זה (תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד1984-). המדובר באיחור גדול ביותר בהגשת הבקשה (איחור של כשלושה חודשים), ובמשך הזמן שעבר רכשו המשיבים זכות שלא להיות מוטרדים עוד בהליך שהסתיים בפסק דין חלוט של בית המשפט העליון. יש לזכור, כי המדובר בהליך יוצא דופן של הגשת בקשה לקיום דיון נוסף. לשם נקיטת הליך זה נקצבו אך חמישה עשר יום מיום מתן פסק הדין, וזאת במגמה להגיע ליציבות ולוודאות במהירות. לא ניתן לפגוע בזכותם זו של המשיבים רק בשל כך שהמבקשת השתהתה בטיפול בענייניה המשפטיים במשך שלושה חודשים, ולא טרחה אפילו להגיש בקשה להארכת המועד לפני חלוף המועד או בסמוך לכך.

אשר על כן החלטתי לדחות את הבקשה.

ניתנה היום, כ"א באלול תשנ"ז

(23.9.97).

אורית אפעל-גבאי, שופטת

ר ש מ ת

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

97053560.

O01

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

מצוטט על ידי (3 מסמכים)

  • בש"פ 4916/98עזמי שיני נ. מדינת ישראלהחלטה
  • בש"א 5774/97בוהיה (בתיה) אלבז נ. גבי אלבזהחלטה
  • בש"א 5774/97בוהיה (בתיה) אלבז נ. גבי אלבזהחלטה

הלכות

  1. 1איחור של כשלושה חודשים בהגשת בקשה לדיון נוסף, ללא בקשה להארכת מועד בסמוך למועד, אינו מהווה טעם מיוחד להארכת המועד, שכן למשיבים נוצרה זכות ליציבות ולוודאות לאחר פסק דין חלוט.