החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"א 549/10 יעקב עטיה נ. מיי נתניה בע''מ

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · פטור מאגרה ומעירבון בערעור פסילהערעור על החלטת רשמת בבית המשפט העליון בבקשה לפטור מאגרה ומעירבון

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה את הערעור על החלטת הרשמת שלא לפטור את המערער מאגרה ועירבון בהליך ערעור פסילה. נקבע כי דלות כלכלית לבדה אינה מספיקה לפטור, וכי לא קיימים סיכויים טובים לבקשת הפסלות. המערער חויב להפקיד עירבון של 3,000 ש"ח ולשלם אגרה בתוך 30 יום, שאם לא כן ידחה ההליך או ימחק.

העובדות

המערער ביקש פטור מאגרה ומעירבון בהליך ערעור על פסילת שופט בית המשפט המחוזי. השופט שילה נתן תוקף להסכם פשרה בהליך קודם, והבהיר בהחלטות כי הדיון בעניין הסתיים. המערער טען למצבו הכלכלי הקשה, שאינו מאפשר הפקדת עירבון.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון מי שטוען לדלות כלכלית בהליך ערעור על פסילת שופט?
  2. 2.האם קיימים סיכויי הליך טובים לערעור על פסילת שופט שנתן החלטות בעניין שסוכם בהסכם פשרה?

הלכות

  1. 1

    על מנת לזכות בפטור מאגרה ועירבון אין די בהוכחת דלות כלכלית; בפטור מאגרה נדרשת גם עילה בהליך, ובפטור מעירבון נדרשים סיכויי הליך טובים

    ״על מנת לזכות בפטור מתשלום אגרה ועירבון אין די בהוכחת קיומה של דלות כלכלית״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    סיכויי בקשת הפסלות אינם גבוהים משום שהחומר אינו מצביע לכאורה על חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים

    ״החומר אינו מצביע לכאורה על חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים, שהוא המבחן הקובע לפסלות שופט״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • פטור מאגרה
  • עירבון
  • דלות כלכלית
  • פסלות שופט
  • משוא פנים
  • סיכויי הליך
  • הסכם פשרה
  • הוצאות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בש"א

549/10

בפני:

כבוד השופט נ' הנדל

המערער:

יעקב עטיה

נ ג ד

המשיב:

מיי נתניה בע''מ

ערעור על החלטת הרשמת ג' לוין מיום 3.1.10 בע"א 10548/09

החלטה

1.

המערער משיג על החלטת הרשמת ג' לוין מיום 3.1.10 שלא לפטור אותו מאגרה ועירבון בהליך שעניינו ערעור פסילה (ע"א 10548/09). השגת המערער נסבה בעיקרה על מצבו הכלכלי אשר אינו מאפשר הפקדת העירבון.

2.

מעיון בהחלטת הרשמת, כמו גם בחומר המצוי בתיק, עולה כי לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הרשמת המצדיקה התערבות. הרשמת בהחלטתה, יצאה מנקודת הנחה כי אכן מצבו הכלכלי של המערער אינו מן הטובים. אמנם, על מנת לזכות בפטור מתשלום אגרה ועירבון אין די בהוכחת קיומה של דלות כלכלית. על מנת לזכות בפטור מאגרה יש לעמוד בנוסף על קיומה של עילה בהליך; בבקשה לפטור מעירבון יש לעמוד על קיומם של סיכויי הליך טובים. אלו דרישות המהוות תנאי בסיסי למתן הפטור האמור. ההליך דנא נסב על עילת פסלות לכאורה כנגד שופט בית המשפט המחוזי מרכז. השופט שילה נתן את הכרעתו בעניין שבין המערער למשיבה במסגרת הליך רת"ק

18866-12-08. במסגרת זו ניתן תוקף להסכם הפשרה בין המערער למשיבה. לאחר סיום ההליך בין הצדדים שב המערער לבית המשפט בדרישות להורות למשיבה על המצאת שוברי תשלום שזו אמורה לספק לו. השופט שילה הבהיר במסגרת מספר החלטות כי "הדיון בעניין זה הסתיים זה מכבר", על כן אין מקום להגשת בקשות נוספות. לאחר מספר החלטות מסוג זה, ביקש המערער את פסילתו של השופט שילה. מהתיאור האמור עולה, על פני הדברים, כי סיכויי ההליך אינם גבוהים. זאת, בין אם נתייחס לטענת הרשמת שהחומר אינו מצביע לכאורה על חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים, שהוא המבחן הקובע לפסלות שופט; ובין אם נתרכז בסוג הבקשות שהוגשו בפני בית המשפט המחוזי לאחר שנדמה כי סיים את מלאכתו (ראו בהקשר זה: ע"א 5747/09

אהוד רביד נ' נציגות בעלי העסקים בבית המשותף מרח' ארלוזורוב 1, רמת-גן

(2.11.09)).

3.

הערעור נדחה בלא צו להוצאות. המערער רשאי להפקיד עירבון בסך 3,000 ₪ כאמור בתוך 30 יום מעת המצאת החלטתי זו כולל תקופת הפגרה. בתוך מועד זה יושלם גם תשלום האגרה בהליך. בהיעדר הפקדה או תשלום ידחה או יימחק ההליך - על פי העניין - בלא התראה נוספת.

ניתן היום, כ"ט באב התש"ע (9.8.10)

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

  • רע"א 9407/10יעקב עטייה נ. עירית נתניההחלטה

הלכות

  1. 1על מנת לזכות בפטור מאגרה ועירבון אין די בהוכחת דלות כלכלית; בפטור מאגרה נדרשת גם עילה בהליך, ובפטור מעירבון נדרשים סיכויי הליך טובים
  2. 2סיכויי בקשת הפסלות אינם גבוהים משום שהחומר אינו מצביע לכאורה על חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים