בש"א 5567/15 מייק ואן קול נ. מדינת ישראל

1.

ערעור על החלטת הרשם ג' לובינסקי מיום 5.8.2015 בבש"א 5362/15, במסגרתה דחה הרשם בקשה של המערער לקבל פטור מתשלום אגרה והפקדת עירבון.

2.

המערער הגיש בקשה לפטור מתשלום אגרה והפקדת עירבון במסגרת ערעור על פסק דינה של הרשמת ל' בנמלך מיום 13.7.2015 בע"א 2033/15, בגדרו נמחק ערעור מטעם המערער מחמת אי תשלום אגרה ואי הפקדת עירבון. ביום 5.8.2015 דחה הרשם ג' לובינסקי את בקשתו, בקובעו כי אף שהובהר למערער פעמים רבות כי לשם קבלת הפטור המבוקש הוא נדרש להניח תשתית עובדתית מלאה ועדכנית, ואין די בהפניה להחלטות קודמות בהן הוא קיבל את הפטור, הרי שגם הפעם הוא נמנע מהנחת התשתית האמורה. למעלה מן הצורך קבע הרשם, כי ספק אם הערעור מגלה עילה להתערבותו, וכי לא ניתן לומר שסיכוייו ממשיים. על אף כל האמור, בשים לב למהות ההליך ולרצון להימנע מ"מעגל שוטה", הפחית הרשם את סכום האגרה לסך של 500 ש"ח ואת סכום העירבון לסך של 750 ש"ח.

3.

על החלטה זו הגיש המערער ערעור ביום 16.8.2015, בו הוא טוען כי הליכים רבים שהוא הגיש לבית משפט זה נמחקו על ידי הרשמים. לשיטתו, הרשמים התעלמו מטענותיו, לפיהן, הוא מילא את חובותיו על פי סעיף 14(א)-(ו) לתקנות בית המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: התקנות ), והרשמים חרגו מסמכויותיהם. על כך מוסיף המערער, כי הרשמים דרסו את זכויות היסוד שלו וגרמו קלון למערכת המשפט. על כן מבקש המערער כי החלטות הרשמים תבוטלנה; כי תפסקנה לו הוצאות בסך של 15,000 ש"ח; כי הטיפול בע"א 2033/15 יועבר לטיפולה של נשיאת בית המשפט העליון; וכי יומלץ לרשמים לפרוש ממערכת המשפט "מרצונם החופשי, בטרם ייאלצו לעשות כן בבושת פנים".

1.

דין הערעור להידחות. סבורני כי ראוי לפתוח את הכרעתי בהתייחסות לבקשתו האחרונה של המערער – בקשה בלתי הולמת ובלתי רלוונטית בעליל. מוטב היה לו המערער היה מתמקד בבקשותיו המהותיות, והיה זונח את ההתקפה האישית כנגד הרשמים, אשר לצערי, יש בה מן הזלזול במעמד. אין זו הפעם הראשונה שהערה זו מופנית כלפי המערער, כשם שאין זו הפעם הראשונה שבקשותיו נדחות בשל אי צירוף אסמכתאות רלוונטיות, על אף שהוא מכיר את הדין היטב. מוטב יהיה אם המערער ייצמד להוראות החוק ויגיש את בקשותיו בהתאם לדרישותיו ובלשון נעימה.

2.

לגופם של דברים, לא מצאתי פגם המצדיק התערבות בהחלטת הרשם. כידוע, שיקול דעתו של הרשם רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בש"א 5814/12 ליברוב נ' בית חולים אלישע (14.8.2012); בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' גנות (5.5.2013)) . ניכר כי הרשם ג' לובינסקי הקל עם המערער לפנים משורת הדין כאשר הפחית את סכומי האגרה והעירבון, על אף שבקשתו הוגשה חסרה למדי, ועל אף שממילא לא מתקיים התנאי השני של סיכויי ההליך.

3.

כידוע,

אין נפקות לעובדה שהמערער קיבל פטור בעבר, אף אם במקרים רבים. כפי שציינתי כבר – אין דין בקשת פטור בתיק אחד כדין בקשת פטור בתיק אחר, ואין ללמוד מהחלטה בתיק אחר, במערך נסיבות מסוים, להחלטה בתיק אחר (ראו: בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' מדינת ישראל , פסקה 1 (7.7.2014)). בכל בקשה חדשה נדרש המערער להגיש את האסמכתאות הרלוונטיות, בטח ובטח אסמכתאות עדכניות המעידות על מצבו. לא מצאתי כי יש דבר בטענות המערער לעניין תתי סעיפים (א)-(ו) של סעיף 14 לתקנות.

4.

סיכומם של דברים, הערעור נדחה.