בבית המשפט העליון
בש"א
5600/10
בפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המערערת:
מסרי מופידה
נ
ג
ד
המשיבות:
1.הסתדרות מדיצינית הדסה
2.שרותי בריאות כללית
ערעור על החלטת כב' הרשם ג' שני מיום 20.7.2010
פסק-דין
1.
בפני ערעור על החלטתו של הרשם ג' שני (מיום 20.7.10), בה נמחק על הסף ערעורה של המערערת בע"א 2732/10 (להלן: " התיק העיקרי" ) בשל איחור בהגשתו. במוקד ערעור זה מונחת השאלה, האם צדק הרשם שעה שקבע כי פסק הדין בתיק העיקרי הומצא לבא-כוח המערערת ביום 25.1.10, וזאת חלף גרסתו הסותרת של האחרון, ולפיה הומצא לו פסק הדין האמור אך ביום 25.2.10.
2.
הקושי המרכזי בהליך כאן נעוץ בהיעדרו של אישור המסירה הרשמי של בית המשפט המחוזי, אשר בהינתנו לא היה כל צורך לדון בעניין מועד המצאת פסק הדין.
ביום 10.5.10 ציין הרשם, כי לפי הנתונים שבאו לפניו (באותה העת) לא הוגש הערעור באיחור, ביקשה המשיבה 2 ביום 20.5.10 כי ינתן צו שיורה לדואר ישראל להמציא אישור רשמי לגבי המועד שבו הומצא פסק הדין למערערת. לאחר שנתבקשה תגובתו של ב"כ המערערת לבקשה כאמור, הגיש האחרון תשובה בלתי מפורטת, כאשר לאחריה הגישה המערערת תגובה נוספת בה נטען כי אין בידי הדואר כל אישור רשמי בדבר המצאת פסק הדין וכי לא ניתן לראות באישור המסירה כ"אישור רשמי".
על רקע האמור, החל בית משפט זה בהליך בדיקה נוסף, אשר במסגרתו נמסר לבית המשפט
על ידי דואר ישראל אישור לפיו פסק הדין הרלוונטי הומצא לב"כ המערערת ביום 25.1.10, ובנוסף צורפה לאישור "הוכחת מסירה" בה רשום, בין היתר, כי לב"כ המערערת נמסר דבר הדואר ולידו חתימה המאשרת לכאורה את מסירת דבר הדואר. לנוכח הממצא האמור, ביקש הרשם כי ב"כ המערערת יבהיר מדוע אין לסלק את ההליך בשל איחור בהגשתו תוך כדי חיוב בהוצאות. בתשובתו של ב"כ המערערת חזר האחרון על עמדתו והרשם החליט
להורות על סילוק הערעור.
3.
בערעור כאן, טוען ב"כ המערערת כי שגה בית המשפט שעה שקבע כי החתימה על גבי "רשימת דברי דואר המיועדים למסירה ביום 25.1.10" (להלן: " רשימת דברי הדואר" ) המאשרת לכאורה את מסירת פסק הדין האמור, אכן מעידה על מסירת פסק הדין כדין. עוד טוען בא-כוח המערערת, כי "בהעדרו של אישור מסירה חתום באופן ברור לתיק בית המשפט", נפתח פתח רחב לאי וודאות בשאלת המועד המדויק של ביצוע ההמצאה.
לעניין החתימה על "רשימת דברי הדואר", הרי שלמול המסמך שהומצא על ידי רשות הדואר (מבלי להידרש לעוצמת מהימנותו או קבילותו) לא הצליח בא-כוח המערערת להציג עמדה או מסמך הסותרים את האישור שניתן על ידי רשות הדואר. לאור החומר שהוגש לפני הרשם, ראוי היה כי המערער יציג תשתית עובדתית חלופית לזו המתוארת באישור מטעם דואר ישראל. אך אם ידע המערער כי אין ביכולתו לעשות זאת, מן הראוי שהיה חוסך את ההתדיינות בדבר מועד ההמצאה ומגיש כבר בפתיחת ההליכים כאן בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, שהייתה נדונה לפי הכללים המקובלים.
לפיכך, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת הרשם, משעה שאל מול אישור דואר ישראל, לא הצליח ב"כ המערערת להרים את הנטל ולהראות כי הערעור הוגש במועד, ולאור זאת הערעור נמחק. בהקשר זה, תצויין לחיוב הבדיקה היסודית שביצע הרשם על מנת לברר מהו המועד בו הומצא פסק הדין. המערערת כתבה בערעורה כי הגישה בקשה להארכת מועד להגשת הערעור. כאמור, מלכתחילה מוטב היה לו הייתה מתמקדת במסלול דיוני זה. בכל מקרה, תוצאות הליך זה לא הובאו בפני ואינן חלק מנושא הערעור.
4.
הערעור נדחה. בנסיבות העניין ומשלא נדרשה תגובה – אין צו להוצאות.
ניתן
היום, כ"ה בחשוון התשע"א (2.11.2010).
ש ו פ ט