פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
5602/07 - א'
בפני:
כבוד הרשמת שושנה ליבוביץ
המבקשים:
יורשי המנוח עבד אלקאדר צלאח ח'ליל אעבריה ואח'
נ ג ד
המשיבות:
1. מדינת ישראל
2. עיריית אום אל פחם
3. החברה הכלכלית לפיתוח אום אל פחם
בקשה להארכת מועד להגשת בר"ע
החלטה
לפני בקשה למתן ארכה להגשת בקשת רשות לערער.
1.
ההליך נסוב על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה לדחות את בקשת המבקשים לביטול פסק דין שניתן בתיק הסדר אום אל פחם/531 ביום 31.3.68 במעמד צד אחד בהעדר התייצבות אביהם המנוח. ההחלטה נתנה ביום 20.6.06. המבקשים הגישו ערעור על ההחלטה ביום 21.9.06 (ע"א 7679/06). בהחלטתי מיום 1.3.07 נקבע כי דין הערעור להימחק מהטעם שהחלטת בית המשפט קמא הינה בבחינת "החלטה אחרת" שהדרך הראויה להשיג על החלטת בית משפט קמא הינה באמצעות הגשת בקשת רשות לערער, ולא ערעור כפי שהוגש. על החלטתי הוגש ערעור (בש"א 3321/07). הערעור נדחה בפסק דינה של כבוד השופטת חיות מיום 7.6.07. בפסק הדין נקבע כי "צירוף המשיבים 2 ו-3 להליך בשלב בקשת הביטול אינו מעלה ואינו מוריד לעניין זה ואף הטענות שהעלו המערערים באשר לטעויות שנפלו בהנמקת בית משפט קמא לגופם של דברים אין להם מקום ככל שבשאלת סוג ההליך עסקינן. יחד עם זאת, בהחלט יתכן כי ניתן היה להידרש לטענות אלה בבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, אך בקשה כזו לא הועלתה על ידי המערערים וממלא לא נידונה על ידי כבוד הרשמת". בהמשך לכך, ביום 25.6.07 הוגשה הבקשה שלפני.
2.
לטענת המבקשים, לו היה דן בית המשפט בערעור לגופו, הוא היה מוצא מקום לקבלו שכן מדובר בהחלטה מוטעית הפוגעת בזכות המבקשים באופן קשה. עוד נטען, כי האיחור בהגשת ההליך הינו של 15 יום בלבד. כמו כן, לטענתם, קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים העתרות לבקשה וזאת נוכח האמור בפסק דינה של כבוד השופטת א' חיות לפיו צירופם של שני צדדים נוספים לבקשת ביטול פסק הדין ומתן החלטה כשהם צדדים להליך מהווה "טעם" להגשת בקשה למתן ארכה להגשת בקשת רשות לערער. המבקשים מוסיפים וטוענים כי המקרקעין נשוא הבקשה שעובדו לכל אורך השנים מלפני קום המדינה, הנם כמעט כל ירושתם מאביהם המנוח וחסימת דרכם בפני ערכאת ערעור הינה בעלת השלכות קשות עבורם. המשיבה 1 מתנגדת לבקשה.
3.
המועד להגשת בקשת רשות לערער קבוע בחיקוק, ולפיכך נדרש "טעם מיוחד" למתן ארכה להגשתו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.) בעניינו, האיחור בהגשת ההליך לא היה איחור של מה בכך (15 יום). הטעות בסיווג ההליך, אשר גרמה לאיחור הנ"ל, לא היתה טעות סבירה, ולפיכך אין היא מקימה טעם מיוחד המצדיק היעתרות לבקשה. אף לא מצאתי טעם מיוחד אחר המצדיק העתרות לה.
ב"כ המבקשים אינו מבהיר מדוע צירוף שני צדדים נוספים לבקשה לביטול פסק הדין מהווה טעם כאמור. אוסיף כי על פני הדברים, סיכויי ההליך אינם טובים. כמובהר לעיל, הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה שנים ארוכות לאחר שניתן פסק דין והמבקשים לא הצליחו להרים את נטל השכנוע בדבר סיבת אי התייצבות לדיון וכן בדבר סיכוי הצלחתם בתיק. איני מתעלמת מכך שאין ספק כי השלכותיה של ההחלטה נשוא הבקשה על המבקשים הינן קשות, אולם בכך, כשלעצמו, אין כדי לשמש "טעם מיוחד".
התוצאה היא, שהבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, א' באב תשס"ז
(16.7.2007).
שושנה ליבוביץ
ר ש מ ת