בש"א 5841/97 בר נוי שאול נ. קופת בימ''ש המחוזי חיפה

לפני ערעורים על החלטות כבוד הרשמת א. אפעל-גבאי לפיהן דחתה את הבקשות לרשות ערעור ברע"א 2081/97 ורע"א 1413/97 בשל אי תשלום ערבון.

המערער הגיש בקשות רשות ערעור על החלטת כב' השופטת וסרקרוג בבית המשפט המחוזי בחיפה (רע"א 1413/97), וכן בקשת רשות ערעור על החלטות השופט גריל והרשם גרשון בבית המשפט המחוזי בחיפה (רע"א 2081/97).

כב' הרשמת קבעה בהחלטותיה כי תקנה 400 לתקנות סדר הדין האזרחי אינה חלה על הבקשה לרשות ערעור שהגיש המערער על החלטת כב' השופט גריל, וממילא לא ניתן היה להגיש ערעור על החלטת כב' רשם בית המשפט המחוזי בחיפה השופט ע. גרשון לבית משפט זה, אלא לבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד1984- (להלן: חוק בתי המשפט). כמו כן, התקנה אינה חלה על הבקשה לרשות ערעור על החלטת כב' השופטת וסרקרוג.

המערער טוען כי ההליכים פטורים מהפקדת ערבון על פי תקנה 400 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984- (להלן תקנות סדר הדין האזרחי) היות שמדובר בערעורים על החלטת רשם בערכאה קמא. לחילופין הוא טוען, כי ביקש שתי חלופות נוספות לפטור - לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, וכן הותיר לעצמו זכות טיעון בשל חוסר יכולת כלכלית, ועל כן הוא תוהה לגבי דברי כבוד הרשמת כי:

"מאחר שלא הובא כל טעם אחר לאי הפקדת הערבון, אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור על פי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-".

לא מצאתי ממש בערעורו של המערער. המערער הסתמך על הוראות שאינן חלות, על פניו, על עניינו. תקנה 400 לתקנות סדר הדין מתייחסת לערעור על החלטת רשם המכהן באותה ערכאה לה הוגש הערעור, וממילא צדקה הרשמת בקבעה כי אינה חלה על הבקשה לרשות ערעור על החלטות השופטים גריל ווסרקרוג. באשר לטענותיו החלופיות של המערער, הרי שתקנה 406(א) אינה רלבנטית לענין ערבון. לא מצאתי בבקשה המתייחסת לפטור מאגרה תצהיר המתיחס לחוסר יכולת כלכלית אישית, וממילא היה על המערער לפרט טענה זו בבקשת הפטור מערבון.

הערעורים נדחים.