בש"א 60/14 יעקב אזכוריה נ. יוסף שרעבי

לפניי בקשה למתן ארכה להגשת בקשה לדיון נוסף בפסק-דין של בית המשפט העליון בע"א 1135/12.

פסק-הדין ניתן ביום 12.12.2013. לפי תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, המועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק-דין של בית המשפט העליון הוא תוך 15 ימים מיום מתן פסק-הדין ( ולא מיום המצאתו ). כלומר, בענייננו המועד האחרון להגשת ההליך הוא 29.12.2013. בפועל, הוגשה הבקשה להארכת מועד ביום 2.1.2014, ומבוקש להאריך ב- 30 ימים נוספים את המועד להגשת בקשה מנומקת לדיון נוסף.

כידוע, לבית המשפט מסורה הסמכות להורות על הארכת המועד להגשת הליך של בקשה לדיון נוסף, אולם לאור מאפייניו המיוחדים של הליך זה, נקבע כי הדרישה לקיומו של "טעם מיוחד" להארכת המועד תיושם באופן דווקני ונוקשה (ראו למשל בש"א 6180/09 פלונית נ' פלוני

(13.9.2009)). האם בענייננו הוצג "טעם מיוחד" כזה?

הנימוק המונח בבסיס הבקשה נעוץ בפער זמנים בין המועד שבו ניתן פסק-הדין לבין המועד שבו התוודע המבקש לפסק-הדין. אומר מיד, כי נימוק שכזה עשוי להצדיק הארכת מועד, אולם כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו. בענייננו, מן החומר שלפניי ומבדיקה במערכת "ניהול תיקים" עולים הנתונים הבאים:

1.

פסק-הדין שוחרר ככל הנראה ביום 15.12.2013.

2.

המזכירות הודיעה לבא-כוח המשיב על פסק-הדין בטלפון, אך לא הצליחה ליצור קשר עם בא-כוחו הקודם של המבקש (הושארה הודעה קולית).

3.

ביום 19.12.2013 נעשה ניסיון לשלוח את פסק-הדין לבא-כוח המבקש בפקסימיליה, אך ההמצאה לא עלתה יפה.

4.

ביום 19.12.2013 שלח בא-כוח המשיב מכתב בפקסימיליה למשרד בא-כוחו הקודם של המבקש, שבו נכתב כי ניתן פסק-דין בערעור. לפי תצהיר עורך-דינו של המבקש, המכתב "הונח על שולחנו" ביום 22.12.2013.

5.

המבקש עצמו התוודע לפסק-הדין, לדבריו, ביום 26.12.2013.

6.

המבקש פנה לבא-כוחו הנוכחי, לשם ייצוגו בהליך הדיון הנוסף, ביום 1.1.2014. למחרת הוגשה הבקשה שלפניי.

לאור האמור, סבורני כי יש להתחשב במבקש ככל שמדובר בתקופה שחלפה ממועד מתן פסק-הדין ועד ליום 19.12.2013. ככל הנראה, עד למועד זה לא ידע המבקש, וגם לא מי מטעמו, על קיומו של פסק-הדין. ככל שחל לאחר מכן עיכוב נוסף מבחינת הידיעה על פסק-הדין, הרי שזהו עניין פנימי ביחסים שבין המבקש לבין עורכי-דינו, ואין בו כדי להשפיע על המועד שממנו ראוי לראות במבקש כמי שצריך היה לדעת על פסק-הדין ולהיערך במרץ להגשת בקשה לדיון נוסף.

לאור האמור, ולאחר ששקלתי את כלל הנסיבות, לרבות המועד שבו פנה המבקש בבקשת הארכה, החלטתי שלא לחסום את דרכו של המבקש במקרה זה בשל האיחור, אולם בה-בעת לא מצאתי הצדקה ליתן ארכה כה ממושכת כפי שהתבקשה. יודגש, כי גם העובדה שהמבקש בחר כעת להחליף את ייצוגו אינה מצדיקה כשלעצמה ארכה להגשת בקשה לדיון נוסף.

אני קובע בזאת, כי המבקש יוכל להגיש את הבקשה לדיון נוסף – והכוונה כמובן לבקשה מנומקת כדבעי – עד ליום 19.1.2014. מדובר, גם כך, בארכה ממושכת. תנאי להגשת הבקשה לדיון נוסף במועד זה הוא תשלום הוצאות המשיב, שנדרש להגיב לבקשה להארכת מועד, בסך של 3,000 ₪. מובהר בזאת, כי הגשת אישור על ביצוע התשלום מהווה תנאי לקבלת הבקשה לדיון נוסף לרישום .

המבקש יציין בפתח הבקשה לדיון נוסף את דבר הארכה, ויצרף עותק של החלטתי-זו כנספח.

החלטה זו תומצא לצדדים ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.